בתשובה לאביעד צוק, 21/05/01 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך, גם ההפצצות שלנו פתטיות למדי - הן לא משיגות כלום מבחינה צבאית, לא הורגת אנשים (בד''כ), ומצטלמות גרוע. נו, נשמע לי תגובה פרופורציונלית לפתטיות שלהם. כן, תושבי עזה ביקשו מלחמה. הם ברובם תומכים בהתקוממות. זה היה מאוד נחמד אם היינו יכולים להעלים את כל הצדיקים שמבקשים שלום לכמה ימים, לחסל את כל השאר, ואז להחזיר אותם. אבל אנחנו לא (חוץ מזה, זה יהיה גניבה של זכויות היוצרים של ישו). אם הם לא מסוגלים לשלוט במנהיגים שלהם, אז הם צריכים להתמודד עם תוצאות התנהגותם. בדיוק כמו שאם שרון יחליט להוציא אותנו למלחמה נגד עירק, הישראלים יצטרכו להתמודד עם התוצאות. ככה זה בחיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה תגובה פרופורציונלית מה אנחנו פה בגן ילדים ומשחקים בלזרוק קוביות לגו אחד על השני וב"מי התחיל"? אנשים פה נהרגים, והחאפריות של ניהול הסכסוך הזה משני הצדדים היא מדהימה. עובדה היא שישראל אינה יוזמת התקפות כבר למעלה מ10 ימים וסוף העולם לא הגיע. תושבי עזה לא חיים בדמוקרטיה, והם ברובם אנשים לא משכילים המצויים תחת שלטון מושחת שאינו עושה סימנים של העלמות בזמן הקרוב. ניתן בהחלט לשאול מדוע אינם מתקוממים נגדו. ייתכן בהחלט שהם שואלים אותו דבר לגבינו... ייתכן שיש משהו ב"מנטליות" הערבית שמונע מהם להתקומם כנגד שליטיהם העריצים. אך הם אינם הראשונים או האחרונים שאינם נוקטים בצעד מתבקש זה, ובכל מקרה מוות אינו העונש המתאים לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, סוף העולם לא הגיע. רק שלושה פיגועים ביומיים. נכון, היה לנו מזל ואיש לא נהרג בהם, ונכון שאנחנו מצליחים להרוג בעצמנו הרבה יותר טוב מאשר הפלסטינאים יכלו לחלום להרוג בנו, אבל את הפיגועים חובה עלינו למנוע בכוח. הפלסטינאים מנסים לגרור אותנו לתגובה ע"י הפיגועים הללו. הציניות של העולם, שיודע שהפיגועים הללו ימשכו, אך בכל זאת יגנה אותנו ברגע שנגיב בתקיפות, מובילה אותי למסקנה אחת בלבד - עלינו להתעלם מהגינוי של העולם, ולעשות מה שנכון עבורנו. אנחנו צריכים להתקומם נגד עראפת בשביל הפלסטינאים? איך אנחנו אמורים לעשות את זה? להתנקש בו? איכשהו, לא נראה לי שמאות אלפי פלסטינאים יניפו דגלי ישראל לאות תודה על התנקשות שכזו. להפך - הם ינצלו אותה כדי לתקוף אותנו שוב ושוב, עד שניוותר, מבחינה מדינית, גוש מפרפר על הרצפה. הבעיה עם הגישה האינדיווידואליסטית שמעודדת הדמוקרטיה מתחילה כשהאינדיווידואליזם הזה מופנה גם כלפי פרטים במדינות אויב. ישראל לא יכולה להתייחס לכל פלסטינאי באופן פרטני, על פי השאלה האם הוא תומך בשלום או תומך בחמאס. הפלסטינאים בחרו להגדיר עצמם כעם, ומבקשים לעצמם מדינה. ככאלה, הם כרכו את גורלם יחדיו כלפי כל גוף חיצוני לרשות הפלסטינאית. כששתי מדינות נלחמות זו בזו, אין זמן לעצור האם האדם שמולך תומך במלחמה או מתנגד לה - מלחמה היא מלחמה, והיא כוללת, והיא כנגד כלל מדינת האויב, לא רק נגד השלטון שלה. על כן "עונש המוות" הדמגוגי שלך הוא כן מתאים. ישראל לא יכולה להתערב בפוליטיקה הפנימית של פלסטין. זהו תפקידם של הפלסטינאים, שצריכים לקבוע לעצמם כיצד תראה המדינה שלהם. כל עוד אינם מונעים את מצב הלחימה עם ישראל, על ישראל לנהוג בכל תושבי הרשות כבגוף עויין לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה למנוע בכוח? איך בדיוק מנענו פיגוע אחד ע"י הפצצות מסוקים, מטוסים וחיסולים? כל מה שזה עושה זה לייצר את הפיגוע הבא. כמו חיסולו הגאוני של יחייא עייש שהוליד אחרי 50 יורשים. פוליטיקה פנימית של פלסטין? לא ידעתי שיש כזה דבר...אני רואה כמה מיליציות נלחמות ביניהם על הזכות להלחם בנו ולחיות על חשבונו של העם הפלסטיני שברובו רק סובל מהסכסוך, ושעד לפני כמה 100 שנה אפילו לא ידע שהוא עם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שאתה טוען שלא ניתן למנוע פיגועים כלל, למעשה מבחינתך המדינה צריכה לבקש יפה שיפסיקו לפגע בה ואם לא אז זה מה יש? אתה מוזמן לתת את הפיתרון שלך לנושא מלבד נטישת הארץ מה שבוודאי יפתור להם את הבעיה אבל אולי לך לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה מאוד יומרני מצדי להגיד שיש לי פתרון לנושא. הייתי אומר שכיום הפתרון היחידי שישנו הינו להמתין עד יעבור זעם. הסכמי אוסלו אינם יכולים לשמש עוד פלטפורמה לשלום. האמון בין שני הצדדים שואף לאפס. הסבל של העם הפלשתיני וחוסר הבטחון האישי אצלנו גדולים מדי. הפסקת האש הינה הצעד החשוב ביותר שיכול להעשות. הקפאת הבנייה בהתנחלויות והסרת הכתרים מהערים בתור צעד שני. יש לקוות שבשלב זה יצליח ערפאת לראות את האינטרסט הקיים מבחינתו במו''מ, וישוב לשולחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד אתה צודק בהחלט יהיה יומרני מצידך. אולם אתה מיד נותן פיתרון ניפלא, שיש בו בעיה, מה אם הזמן שיקח הוא שנים, חמש עשר אולי יותר? צר לי אבל אני לא מוכן שימשיכו להתפוצץ אנשים בארץ , לא יודע מה איתך לי זה עדיין מפריע קצת. חוץ מזה איך אתה יודע או למה אתה חושב שלהחזיר את המצב לקדמותו מה שלא פתר את הבעיה יעזור? האם ערפת טען כי אם יעשו כך או אחרת הוא יפסיק? האם ערפת ביקש משהו חוץ מהכל או לא כלום? האם לא ניסו לתת לערפת כמעט הכל ועדיין הוא סירב? (גם אם בסופו של דבר לא נתנו) על סמך מה אתה בונה את הטיעון שלך שזה מה שיגרום להם לחזור למה שהם היו קודם, או לחזור לאיזה שהוא שקט? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |