|
||||
|
||||
יש לי הרבה ביקורת על התחום הזה, אבל אני מאוד לא מסכים עם כך שמבחינה מדעית טהורה אין מקום לכל הלבטים. איינשטין התלבט, וקיבלנו את EPR בל התלבט, וקיבלנו את האי-שיוויונות, אהרונוב התלבט וקיבלנו את אפקט אהרונוב בוהם.. ועוד. ההתלבטות הזאת היא (בין היתר) ביטוי לכך שעדיין איננו מבינים את כל המשמעויות וההשלכות של התורת הקוונטים. עוד אין לנו תמונה שלמה של מה היא עושה למציאות בה אנו חיים. לכן מידי פעם אנחנו מגלים אפקטים ותכונות חדשות. |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל מהתלבטויות שהמקור שלהן הוא תהייה מדעית לבין חוסר נכונות לקבל את אי הוודאות כמשהו שבנוי לתוך המציאות הפיזיקלית. למשל, אחת הסיבות שיש עוד הרבה מקום לחקירה ותהייה הוא הסתירה שקיימת בין תורת הקוואנטים לתורת היחסות. ברור שזה משהו שאי אפשר לחיות אתו בשלום מבחינה מדעית. לעומת זאת, הנסיון להסביר את מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים הוא טרחני ואבסורדי. בדרך כלל שבודקים את כל התאוריות הגרנדוזיות בנוסח יקומים מתפצלים ועתיד שמשפיע על העבר וכדומה, אפשר למצוא בהם פריכות שנובעות מהנחות מוטעות לגבי הוודאות. אני זוכר שפעם ראיתי איזה מאמר שדן בתאורייה של זמן שנע בשני הכיוונים. אני לא זוכר את הפרטים אבל תואר שם ניסוי שמוכיח אותה כביכול. הראתי את המאמר לגיסי שהו בעל תואר שני בפיזיקה מודרנית ולקח לו חמש דקות לעלות על הטעות שלהם: היה כתוב שם "אלקטרון יוצא בכיוון זה וזה, בזמן t" כאשר למעשה, אי אפשר לדעת מתי בדיוק הוא יוצא... הוא סיפר לי שהוא התערב פעם עם אהרונוב, שהיה מורה שלו, שהוא יכול לפתור כל פרדוקס שמעלה תורת הקוואנטים על ידי כך שהוא יראה איפה מניחים שיודעים משהו שאי אפשר לדעת. |
|
||||
|
||||
נו, ואיך נגמרה ההתערבות? |
|
||||
|
||||
פה אתה מניח שאפשר לדעת משהו שאי אפשר לדעת. |
|
||||
|
||||
אורן - אני מצד אחד מבין לרוחך מאוד. זיוני השכל והשרלטנות קיימים בתחום זה בשפע בל יתואר. הם קיימים בדרגים הגבוהים ביותר - למשל זלינגר, שעושה את הניסויים המעניינים בשזירות, ובהתאבכות של C60, מדבר לפעמים שטויות שקשה להאמין... גם אהרונוב - התיאוריות שלו, על המידע שבא מהעתיד, (דווקא אותם אני מכיר מצויין, עקבתי אחרי המאמרים שלו די הרבה), לפחות הפירוש שהוא נותן להם, לוקה בחסר בלשון המעטה מאוד :). אבל מצד שני, והוא בעיניי מכריע. את הדיון בזה שאי אפשר לקבל את אי הודאות לפיסיקה, התחיל איינשטין, כידוע. השם של המדען לא חשוב, אבל דווקא איינשטין הגיע עם זה רחוק - בפרדוקס EPR, ובניסויי הברירה המאוחרת, וכו'. הוא חידד מאוד את תורת הקוונטים. ככה שהדיון הוכיח עצמו כבר כמאוד מדעי. אהרונוב עצמו - מוצא המון דברים משעשעים מאוד שאומרת תורת הקוונטים, ולא חשבנו על זה עד עכשיו - למשל, שאם מודדים ספין 1/2, אפשר בעזרת מידע שבא מהעתיד, והתאבכות משונה, לקבל 100 במקום 1/2 או -1/2. אז הפירוש שהוא נותן לזה הוא ככה... אבל המוטיבציה להבין את אי-הודעות והמחקר שבא בעקבותיה כן עוזר.. כנראה שמדע צריך קצת "רעש" וטעויות, ושטויות, ושרלטנים, כדי להתקדם. מי יכול לדעת כמה רעש צריך, ומתי הוא מפריע או מועיל? לא אני :) |
|
||||
|
||||
אני לא נגד כל ה-"רעש" הזה בכלל. להפך. כמו שכתבתי אני דווקא בעד זה שמדענים יהיו רחבי אופקים ולא יתמחו רק בדבר אחד. אני רק אומר שצריך להבדיל בין פילוסופיה לבין מדע. הנקודה העקרונית פה היא זו: גם מבחינת ההשלכות של מודלים פיזיקלים לתחומים אחרים, הכי נכון זה פשוט לקבל את אי הוודאות כחלק מהמודל. זה תמיד מזכיר לי את חידת הזן, "האם האווזים ממשיכים לעוף אחרי שהם נעלמים מאחורי ההר?". התשובה ה-"מדעית" היא "אנחנו לא יודעים כי ההר מסתיר לנו". כל תשובה שמנסה לנחש מה האווזים עושים איננה מדעית כי היא לא ניתנת לבדיקה על ידי מדידה. |
|
||||
|
||||
היא נגמרה בזה שגיסי עשה מה שהרבה בוגרי פיזיקה עושים בימינו - הלך לעשות דוקטורט במדעי הניהול. מה שמזכיר לי, עוד ספר מרתק על הקשר המפתיע בין פיזיקה סטטיסטית לניהול תהליכים דינמיים אחרים, הוא ספר בשם ''המטרה'' של אברהם גולדפרב אם אני לא טועה. זה לא רק אחד מספרי הניהול הכי טובים שקראתי אלא אחד הספרים הכי טובים שקראתי בכלל |
|
||||
|
||||
TOC? ניסו את זה אצלנו, זה מזכיר לי מאוד את כל הדיונים על "ליברליזם כלכלי" - כשמסבירים את זה זה נראה משכנע בצורה בלתי רגילה, אבל כשצריך ליישם את זה בשטח, יש כל מיני חריקות.
|
|
||||
|
||||
כן, החריקות נובעות מזה שיש במערכת גורמים מעצבנים כאלה שאי אפשר להנדס. קוראים להם ''בני אדם''... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |