 |
|
 |
||
|
||||
 |
גבולות 67 מעולם לא היו מקובלים על הפלסטינאים (כלומר, בודאי, בהנתן ישום החלטה 194 ע"פ הפירוש הפלסטיני). אולי הגיע הזמן שנפסיק להקשיב למה שאנחנו רוצים לשמוע, ונתחיל להקשיב למה שאומרים לנו. אמירות כמו "כולם הרי יודעים איזה הסכם יהיה בסוף, אז למה להמשיך לשפוך דם?" נשמעות רק מצד השמאל הישראלי (ואולי גם מצד סרי נוסייבה). הפלסטינים, לעומת זאת, נורא שמחים להמשיך לשפוך דם. וזה בגלל שהם כל הזמן מקבלים עוד, בלי לוותר על סנטימטר מהדרישות שלהם (שבהן, כאמור, ההבדל בין החמאס לבין הפת"ח הוא שהפת"ח מוכן שהיהודים ישארו פה אחרי שכל הפליטים יחזרו). אבל אם המולדת שלך מוגדרת ע"פ מה שאתה חושב שהפלסטינאים מוכנים לוותר עליו - נראה לי שיש פה בעיתיות מסויימת בהגדרה. זו הגדרה שפחות או יותר אומרת "אין שום דבר מהמולדת שאני מוכן להלחם עליו, כי אני ממילא מגדיר 'מולדת' כמו מה שאני לא צריך להלחם עליו". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם המצרים לא קיבלו את גבולות 67, אלא ויתרו יפה מאד על עזה. החזבאללה לא ממש מוכן לקבל אותם. הסורים כן, אבל יש סכסוך לגבי הדקה המדוייקת (הם פשוט רוצים כמה שיותר). כולם מסביב רוצים כמה שיותר, ורק אנחנו לא. זו הסיבה לא מבוטלת לכך שאנחנו כל הזמן מוותרים, וזה גם לא מקדם אותנו לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שיש להם *סיכוי כלשהו* להיות מקובלים על שני הצדדים". הנה, הדגשתי עבורך את מילות המפתח, שיהיה לך יותר קל. אם זה לא היה ברור קודם, אני לא חושב שהבעיה היא רק בצד שלנו. אין ספק שבקרב חוגים רחבים בצד השני חלום השיבה חי ובועט, והם מוכנים לשפוך הרבה דם בדרך. אני לא מאלה שמאמינים שאם רק ניסוג לקוי 67 יפרוץ כאן השלום בשירים ובמחולות. אני כן מאמין שבסופו של דבר שאיפתם תתמוסס, ושזה אפשרי רק סביב גבולות 67 שנותנים אפשרות לשני העמים לחיות במדינה משלהם. תנאי הכרחי אך לא בהכרח מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עזה היא מובלעת בלי שום קשר לגדה. גם אם נחפור מנהרה אחת זה ממש ישנה את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |