בתשובה ליעקב, 27/07/04 22:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתי מישהו ביקש מבני בגין להתיישר לפי הקו של מחנה השלום? מתי מישהו העיז להציע להעמיד אותו אל עמוד הקלון "כאחד מרוצחי רבין"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לפנינו נסיון פוליטי מחושב להחניק את הוויכוח הציבורי בנושא המכריע העומד בפנינו: סכנתם של הסכמי אוסלו. הכוונה היא ליצור אווירה בה תהיה זהות בין עצם ההתנגדות להסכם אוסלו לבין תועבת הרצח. סגן שר אחד דיבר בפשטות על "חבורת הרוצחים של הליכוד". פרופסור אחד כתב, "ידיכם שפכו את הדם הזה", ומונה בין שאר החטאים גם את תיאור מעשי הממשלה במונחים של "סיכון העם ופגיעה באזרחים". ח"כ בכיר אחד סיפר ברדיו שראה "מדבקות זוהמה", כגון "שלום בלהות". עיתונאי אחד טען כי כאשר כתבתי שההחלטה על הסכם אוסלו ב' התקבלה "בדם קר", רמזתי שמקבל ההחלטה הוא רוצח. ... מה יקרה אם, למרות הכל, הליכוד ימשיך להסביר כהלכה את הסכנות הטמונות במדיניות הממשלה? לכך נתן תשובה חדה כתער (ביטוי מסוכן?) שר התעשייה והמסחר, מיכה חריש (מעריב 10.11.95): אם הליכוד יצטרף למשחק, טוב. אם הוא ירים ראש ויחזור לשיטות האגרסיביות שלו - אנחנו לא נשתוק ונאשים את נתניהו ברצח". באיום הבוטה אין הגדרה של כללי המשחק שאליו נדרש הליכוד להצטרף, והכללים הפשוטים הוגדרו בשבוע שעבר בשידור טלוויזיה ישיר של ערב אמנים ויוצרים: "נפנה אצבע מאשימה, אצבע אשר לא תזוז ולא תסור, אל הימין כולו, בלי יוצא מן הכלל, כולם". ובהמשך" "המעטים שיישארו מול האצבע הזאת ילכו לבית הסוהר, והשאר ילכו בדרך אל השלום". ... מול הסכנה של "שלום" עם חברי כנופייה שאמנתם אומנותם, התייצבנו לפני שנתיים בגלוי, בבהירות, בפירוט, בתקיפות, בחריפות, בהגינות. נמשיך לשרת. לא ישתיקונו. סיפור עצוב, עמודים 212-213. כדאי לקרוא את כל הספר. קצת נכנס לפרטים הקטנים אבל מראה עד כמה הטענה שפושעי אוסלו (ביטוי שהוא כמובן אינו משתמש בו) פעלו בתום לב הינו מופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קטנוניות: דובר פה על האשמת נתניהו ברצח, ואילו אתה אמרת שהאשימו את בני בגין). אינני יכול להתווכח עם איך בגין הרגיש בתקופה ההיא, אבל אני הבנתי את רוב האמירות הללו כתגובות של כעס וכאב, וקשה לי להאמין שמישהו חשב באמת שעל הליכוד לקבל מנייה וביה את דרך אוסלו. ההתנגדות הייתה להסתה שהופיעה פעמים רבות בהפגנות הימין, ולא עצם ההתנגדות של הימין לאוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמה שיעקב ניסה להגיד הוא שההתנגדות להסתה כביכול, היתה לרוב נגועה בהסתה חמורה כשלעצמה, וכללה התבטאויות לא דמוקרטיות למכביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, הסימטריה הקדושה. ה"התבטאויות [ה]לא דמוקרטיות למכביר" לא כללו גם רצח של ראש ממשלה ימני אחד, כמדומני. אני שייך לאלה שמאמינים בכך שהאוירה הציבורית שהיתה לפני הרצח תרמה לא מעט להתרחשותו, אבל אני מניח שהסדר הטוב מחייב אותי להוסיף "לכאורה" לפני האמירה הזאת, או להיות מוכן להגן עליה בבית משפט, אחרת אני מתבטא באופן לא דמוקרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רק היה לימין איזה עם שכן פה בסביבה שאפשר לחמש אותו ובקריצת עיין לתת לו מטרות ... כשלשמאל לא היה פטרנר כזה הם עסקו ברצח יריבים פוליטיים. היה להם אפילו תותח קדוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והימים ימי ראשית הקיץ, תרצ"ו. נער אדמוני תם ויפה עיניים, שהתחנך עד עתה בדירה פועלית קטנה בת"א ובבית החינוך אצל אליעזר שמאלי, נחשף בשיעורי הספרות בתיכון "כדורי" לשיר חדש. בנפש הצעירה והרכה של בן ה-14 מוטבע לראשונה הקשר (פרי הגותו של משורר הימין הלאומני אורי צבי גרינברג) שבין תותחים לקדושה. כמו אוהב הנוצר שורות שיר בליבו וממתין לרגע בו ידברן באוזני אהובתו, כך הוא ממתין 12 שנה, עד שההיסטוריה תזמן לו את הרגע המתאים לצטטן. ...ואנוכי אומר: ארץ נכבשת בדם. ורק הנכבשת בדם, *מקודשת* לעם קדושת הדם. ורק ההולך אחרי *התותח* בשדה, זוכה כן ללכת אחרי מחרשתו הטובה על זה השדה שנכבש... (אמת אחת ולא שתיים, אצ"ג, תרצ"ו) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |