בתשובה לאלכסנדר מאן, 21/05/01 0:22
CUM DEI 23677
אסף שרעבי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ב', 21/5/2001, 2:11
"פסולת דתית, החייבת בטיאטוא וטיהור פולחני."
מאיפה הבאת את זה?
היכן בדיוק הדת היהודית מתייחסת לצד השני באופן שבו אתה מציג?
הסכסוך הוא לאומי. מעולם לא נלחמנו בשם הדת היהודית. האליטה השלטונית לאורך שהותינו כאן עשתה שימוש אינסטרומנטלי בדת היהודית רק כדי ללכד את השורות, ובכל מקרה, אין זה בסיס הסכסוך.
והראיה היא החזרת חברון בזמן נתניהו. חברון. עיר האבות. את רוב הישראלים זה מעניין כשלג דאשתקד.

"יציקת אמונה דתית בחוסר כל אפשרות חלוקה ופשרה, המתבטאת והמפורשת כבגידה באדיאל דתי אלוהי עמוק ונאצל"
הרב עובדיה יוסף בעד פשרה טריטוריאלית. פרס הוא חביבו של הרב שך. אז נכון שהרבי מלובאוויטש התנגד לכל פשרה, אלא שאך טבעי הוא שיהיו דיעות לכאן ולכאן. ובכל מקרה אין כאן לא בגידה, לא אידיאל דתי אלוקי לא עמוק ולא נאצל.
הטרמינולוגיה היא "ערבים" ולא מוסלמים. הרב עובדיה יוסף המשיל ערבים לנחשים ולא מוסלמים.
מבחינת הציבוריות הישראלית אין הבחנה בין ערבים מוסלמים ולנוצרים. הערבים הם ערבים. (והים הוא אותו ים).
בשנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים עוד היה אפשר לדבר על אידיאולוגיה ימנית חסרת פשרות היונקת את שורשיה מהדת היהודית, אלא שאחרי רצח רבין גם זה כבר הלך והתמוסס. האיחוד הלאומי והמפד"ל הם תשעה חברי כנסת.
CUM DEI 24051
אלכסנדר מאן • בתשובה לאסף שרעבי יום ו', 25/5/2001, 4:29
מר שרעבי הנכבד,

התיאוריה הכללית בה אנוכי דן עוסקת בתובנות מסויימות הקשורות באפיקי הבנת ה'מטא-סיכסוך' לשיטתו של הפסיכואנליטיקן והוגה הדיעות קארל גוסטב יונג - אשר מהיגדיו השונים בדבר תת המודע הקולקטיבי אני מושפע עד מאוד.

הגדרתו וצימצומו של סיכסוך זה למימדים 'לאומיים/לאומניים' בלבד הינה אמנם נסיון לגיטימי לזריית חול בעיני הציבור, אך די לנו באם נביט ונתבונן באופן בו מנמקים הצדדים הניצים את עצמם והווייתם כדי להווכח בקיומו המוחלט והברור של זרם אמונה מחשבתי קולח בדבר הבטחה אלוהית טלאולוגית, העוסקת לשיטת נתיני שתי קבוצות יריבות אלו ברצונו הבלתי מתפשר לראות בקבוצה מסויימת בלבד ובאופן בלעדי את נאמניו ובחירי ליבו.

מוסלמיותם וערביותם של אויבי מדינת ישראל הינה עובדה המקשה לשיטתה של זו על כל פיתרון הגיוני ורציונאלי סכסוך משחק סכום אפס אלוהי זה, ממש כעבריותם, יהדותם ותחושת נבחרותם השטנית של אויבי מדינת פלסטין העתידית לשיטתם של אלו האחרונים.

אי לכך ובהתאם לזאת עליי לקבוע בצער מסויים, כי קולו של המואזין ודרשן המסגד מחד, כמו מאידך פילפולו ודרשתו של הרב והמקובל - עשויים ועלולים להתגלות כחשובים לעין ערוך ממילמוליהם המאולצים של אנשי אומנות האפשרי, קריא הפוליטיקאים, באיזור ובמשימה בלתי אפשריים אלו.

בברכה

א. מאן
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות