|
א) "כאן (ןלא רק אצלך) רוממות זכויות האדם ..." - אני מכחיש בתוקף. אני חושב שיש הפרזה בכל הנושא של זכויות האדם (עוד מקרה בו האמונה באה על חשבון המחשבה) וזוהי אולי תרומתו של השמאל לאי-רציונליות של הויכוח הישראלי. אני רואה בזה חלק מהנטייה לדיון במציאות כפי שהיתה ראויה להיות ולא כפי שהיא. הרגשתי היא, שצריך לייחד את המונח "זכויות אדם" לרשימה מאוד מאוד מצומצמת של זכויות בסיסיות (זכות ההצבעה, זכות למשפט צדק, בטחון אישי וזכות לרכוש). זכויות האדם מטבען מוגבלות ע"י (פגיעה ב)זכויות האדם של הזולת. איני מסכים לנטייה הרווחת להחיל את המונח הנ"ל על כל זכות חוקית\\חברתית שיש לאדם. מדבריך אני מבין, שלו אמרתי "זכויות האדם של תושבי בית-חנון אינן כוללות את הזכות לרגום את תושבי שדרות ברקטות" היית אומר שיש להגביל זאת לאלו שיורים את הרקטות בפועל. אני לא חושב שזה ישים במציאות. ב) "הם התחילו ..." - שוב מכחיש בתוקף. לא השתמשתי בנימוק זה, לפחות לא כאן. אני פשוט לא חושב שהזכות של בן אדם לשבת בכל מקום שירצה היא תחת הכותרת "זכויות אדם". לעומת זאת זכויות האדם של המתנחלים לא כוללות את הזכות לכפות, הר כגיגית, את ה"מדיניות" שלהם על הממשלה הנבחרת. ג) "ולעניין השממה: מה היה לדעתך בגוש קטיף לפני גוש קטיף?" - לו אני באתי ל"מאה שערים" והרסתי את ביה"כ העלוב ביותר שיכלתי למצוא ובניתי במקומו קאנטרי קלאב מפואר, המונח "הפרחת השממה" לא היה מציק לך? גוש קטיף לא היה שממה לפני 78 ואינו גן פורח היום אלא שטח הפקר באזור קרב. עד כמה שאני זוכר לפני גוש קטיף היתה שם נוכחות קבע של בדואים מרפיח, היתה חקלאות דלילה (חצילים נדמה לי) ובימי חמישי ושישי היתה נהירה רבתי של עזתים לחופי הים.
|
|