אדוארד סעיד בעקבות פרויד 235937
שמעון גלבץ יום ג', 27/7/2004, 1:57
ל"משה והמונותיאיזם" התחבר לאחרונה אפילוג מוזר. בשנת 2003 פרסם החוקר הפלסטיני אדוארד סעיד ספר בשם "Freud and the Non-European", העוסק ב"משה והמונותיאיזם". בספרו מתמקד סעיד ב"מצריותו של משה", ובניסיון להפיק מחיבורו של פרויד לקחים לגבי הפוליטיקה והמדיניות הישראלית במזה"ת בן זמננו. סעיד טוען כי למרות שהיהודים נדחו באירופה כזרים, ולמרות אימי השואה, הם הקימו את מדינת ישראל כ"מובלעת אירופית" בפלשתינה, והם ממשיכים להתכחש לכל המרכיבים "הלא-אירופים" בתולדותיהם ובתרבותם. לטענתו, אידיאולוגיית הבדלנות הזו, שבאה לידי ביטוי יותר מכל ביחס לפלסטינים, עומדת בניגוד גמור לרוחו של פרויד. "בכך שפרויד חשף את הארכיאולוגיה של הזהות היהודית," כותב סעיד, "ועמד על כך שהיא לא התחילה יש מאין אלא עם זהויות אחרות (מצריות וערביות)... [וכי גם] יוצר הזהות היהודית עצמו היה מצרי לא-אירופי ... הוא הותיר מקום רב להכללת התקדימים והמרכיבים העכשוויים הלא-יהודיים ביהדות ... אולם, כיום, נמחקת ההיסטוריה הלא-יהודית והלא-אירופית, ואין לה זכר ככל שמדובר בזהות היהודית הרשמית." סעיד קורא אפוא לישראל לאמץ לעצמה את השקפתו של פרויד - כפי שהוא מפרשו, כמובן, - להכיר בכך שמעולם לא היתה היהדות טהורה אלא רב-תרבותית, לפתוח את שערי-זהותה לרווחה, ולקבל את הרעיון שבפלשתינה צריכה לקום מדינה דו-לאומית, יהודית-פלסטינית.

כשלוש שנים לפני פרסום הספר הזמינה "אגודת פרויד בווינה" את סעיד להרצות על רעיונותיו אלה במוזיאון פרויד בברגגאסה 19. אולם, זמן קצר אחר כך הוא נראה מיידה אבן על מוצב של צה"ל סמוך לגבול עם לבנון, ו"אגודת פרויד" ביטלה את הזמנתה. "פרויד גורש מווינה כי הוא היה יהודי, כעת הכבוד הזה נופל בחלקי משום שאני פלסטיני," הסביר סעיד ל"ניו יורק טיימס". לבסוף נשא את הרצאתו ב"מוזיאון פרויד בלונדון", ובכך השלים באופן סמלי את מסלול בריחתו של פרויד מווינה. סעיד, שפרסומו בא לו מהעלאת טענות כלפי המערב על ייצוג מסולף של המזרח בספרו "אוריינטליזם", לא זו בלבד שהטה לצרכיו האידיאולוגיים את השערותיו של פרויד אלא גם ניכס לעצמו את הימלטותו כיהודי מפני הנאצים.
אדוארד סעיד בעקבות פרויד 303765
אורי פז • בתשובה לשמעון גלבץ יום ו', 27/5/2005, 11:31
לידיעת הקוראים, ספרו הנ"ל של אדוארד סעיד מתורגם לעברית ומתפרסם עתה בהוצ' רסלינג, בשם "פרויד והלא-אירופאי" (תרגום מאנגלית: יעל סלע, עריכה מדעית ואחרית דבר: ד"ר ערן רולניק, 120 עמודים).

מתוך גב העטיפה:

ב"פרויד והלא-אירופאי" (2002) מתמודד אדוארד סעיד – אבי התיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית – עם ספרו השנוי במחלוקת של זיגמונד פרויד "משה האיש ואמונת הייחוד". משה של סעיד הוא מקרה מבחן פרדיגמטי למפגש עם האחר, עם מי "שאינו אירופאי". מכוננה של התודעה העצמית היהודית היה "זר", ולפיכך מן הראוי למקמו כראש וראשון ל"יהודים בלתי-יהודים" מסוגם של שפינוזה, מרקס והיינה, שעתידים לפעול בו-זמנית מתוך זהותם היהודית ומחוצה לה.
הוגים אלה לא רק הדגישו את הציווי האוניברסלי שהיה מקופל בתפישתם העצמית היהודית, אלא גם סימנו בהגותם את אותו מרחב ביניים שבו מתקיים מושג הזהות באופן כללי. סעיד מציב טענה שעושה צדק עם תפישת האדם המורכבת של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית: הזהות היהודית של פרויד, כמו זו של משה, היא במהותה זהות חלקית, שבורה, זהות המכירה בכך שהפסיכולוגיה של הפרט, בדומה לפסיכולוגיה של הקולקטיב, כוללת בתוכה מרכיבים הטרוגניים וקונטינגנטיים שמקורם בהשפעות שמחוץ לתודעה. הפרדוקס המגולם בתפישת הזהות הפרוידיאנית נובע מאי-היכולת של הזהות השלמה והאינטגרטיבית להיות מושגת באמצעות החיפוש אחר הדומה, אלא דווקא על ידי הכלתם של כל המרכיבים הזרים, השונים, המעיקים והבלתי נעימים בתוך גבולות האני; הזהות היא נחלתם של אלה המוכנים להחיל את מושג הזהות גם על אותם אלמנטים תרבותיים ורגשיים החותרים תחת תחושת הזהות; הזהות תיתכן רק אם נכיר בנוכחותו של הזר (או האחר) בתוכנו.
קריאתו הפוליטית העכשווית של סעיד את מסתו של פרויד על משה מצטרפת למסורת ארוכה של עיון מפרספקטיבות שונות בטקסט שמעולם לא הסב קורת רוח למחברו או לקוראיו. ספר זה מהווה תרומה משמעותית לשיח הפסיכואנליטי אשר עוסק בהיבטים הפוליטיים והאתיים המקופלים בהגותו של זיגמונד פרויד.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות