בתשובה לרון בן-יעקב, 18/05/01 23:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר בן יעקוב היקר, אין זה סוד כלל, כי מדיניות ההסברה הישראלית למן הסכם אוסלו נשענת על אמונות מסויימות, אשר תקפם פג זה מכבר - באם נשתמש בלשון עדינה - דבר אשר טרם הופנם במחלקות הסברה ישראליות שונות בחו"ל, כולל כבוד שר החוץ הישראלי, מר שמעון פרס, זאת כפי שנוכחתי מצפיה סתמית בטלביזיה. בשעות האחרונות עקבתי אחרי מהדורות חדשות שונות בגרמנית ובצרפתית, אשר דווחו באופנים שונים למדי על אירועי יום דמים זה במזרח התיכון; בעוד שהגרמנים נטו לדווח נייטראלי ולשימת הדגש על פעולת הטרור בנתניה, חזרו מהדורות חדשות הטלביזיה הצרפתיות פעם אחר פעם על תגובותיה הצבאיות השונות - האמנם שנויות במחלוקת - של ישראל לאירוע זה, משל היה זה הפשע האמיתי והיחידי אשר בוצע במהלך יום זה. דבר זה הביאני להיזכר בשיחה עמוקה מלפני שבוע עם ידידי הפילוסוף וחוקר המקרא הגרמני ד"ר וילקה, אשר גר שנים על גבי שנים בפאריס ובירושלים, ואשר היה שמאלני מובהק במושגים ישראליים וצרפתיים כאחד. הופתעתי מעט לגילויה של השקפה חדשה בקרבו, אשר ניתחה את המצב הנוכחי ללא כל כחל וסרק לשיטתו; הנ"ל טוען שתי טענות מרכזיות: 1. צרפת חייבת ממש לצאת בעמדה אנטי ישראלית לא רק מסיבות עסקיות, אלא גם מפחד עמוק של גלי טרור מוסלמים בקירבה. 2. גרמנים שונים מקבלים את ההסבר הישראלי בדבר נכונות ברק להחזר 96 אחוז מהשטחים - ומכאן פליאתם באשר לשאלת 'זכות השיבה הקדושה', המצטלצלת ונשמעת באוזני גרמנים אלו כהבעת רצון פלסטינאית עקומה עד מאוד, כולל אוזני ד"ר נכבד זה. מובן כי אין דבר זה אומר כלל, כי גרמנים אלו חשודים בפרו-ציוניות, ממש כידיד יקר זה. ד"ר וילקה הוסיף ואמר, כי במבט צדדי ניתן מיד לגלות את הדינמיקה השונה העומדת ביסוד שתי חברות שונות אלו; בעוד שהחברה הישראלית נוטה לדינמיקת ההידברות והפשרה, הרי שמגמת פניה של החברה הפלסטינאית נוטה בבירור לכוון העימות וההסלמה, בהתאם לרעיון הפילוסופי הדן בסוגיית 'הכל או לא כלום'. ארגו: עימות והתדרדרות הינם בלתי נמנעים, אף לאחר נסיגה ישראלית מוחלטת משטחי 67, במסגרת ההיפרדות החד צדדית - אך על ישראל לבצע נסיגה זו על מנת להציל עצמה כאן ועכשיו. את אשר אמר וגרס באשר לשמאל ישראלי נארציסטי מסויים אחסוך ממך ומשאר הקוראים בשלב זה, אך ארמוז כי אדם זה תומך לחלוטין בדוקטרינת מאן האמורה, ואין הוא האירופאי היחידי הסומך ידיו על רעיון זה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להדגיש פעם נוספת את יחס העולם בפרט ואמריקה בפרט - זו הפוסט-קלינטון- I feel your pain העמוד הפותח של אתר הניו יורק טיימס מביא תמונה מנתניה לצד תמונה משכם, בדיווח מרוחק ועניני ושואף לאיזון עיתונאי. דברים משם נראים בהחלט אחרים והתפיסה בה כל צד שואף לראות את עצמו הן כאנדרדוג, כבעל היסורים ויכולת העמידה הצדקנית, תפיסה זו לא כל כך עובדת עבוד ישראל. בהמשך הכתבה כתוב שמזכיר המדינה פאואל אומר שעדיין מוקדם לארה"ב להתערב. כמו שמישהו כתב על סגן הנשיא צ'ייני ומזכיר ההגנה בהקשר אחר, אלה אנשים המונהגים על ידי חישובי עלות/תועלת, היינו, המזרח התיכון ישא בעלות והם יפיקו את התועלת. מה הדרך לעיר אשר על הגבעה? ההתעסקות הפרטנית בטקטיקה היומיומית, בהמתנה למעשה הפלזטיני הבא בכדי להוציא לפועל תגובה זו או אחרת מעוררים הרבה רעש ופעילות, אך חשיבה ארוכת טווח לכל כיוון שהוא - יוק. התיקווה - הרעה החולה ביותר, אמר ציניקן על תיבת פנדורה. תיקווה שאיננה מלווה במעשה מסוכנת שבעתיים. __________________ אלכסנדר, בבקשה ממך "רון" יספיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען ההגינות צריך ךציין שעמדתו הרשמית של העתון, שכתובה במאמר המערכת, היא שעל ארהב להטיל את כובד משקלה כדי לנסות לעצור את ההתדרדרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |