|
||||
|
||||
אין מקום לסוג כזה של ציניות. ההבדל היחיד בינך לביני הוא הרי הסייג שהוספת בכך שהמדינה הפלסטינית צריכה להיות דמוקרטית, בעוד שאני מסתפק ב"יציבה" (ומצידי שתהיה סוציאליסטית-מרקסיסטית או כל צורת שלטון אחרת שתביא את המדינה הזאת סוף סוף ליציבות ולעצמאות). המעשים של ערפאת, כפי שכתבתי בתגובה קודמת, הם פועל יוצא של מדיניות האנחנו-מבינים-רק-כוח של ישראל. אין לי מושג מה הייתי עושה לו הייתי נמצא עכשיו במקומו. ולך? לגבי שאלת האפשרות להגיע להסכם בר-קיימא עם מה שאתה מכנה "ארגון טרור", היום המצב עוד טוב. ההסלמה באלימות גורמת בעיקר להקצנה בעמדותיו של הציבור הפלסטיני, ולא אתפלא אם בעוד כמה חודשים או כמה שנים יוחלף ערפאת במנהיג של החמאס כראש הרשות ואז באמת נצטרך להגיע להסכם עם קנאי דת אלימים ומטורפים לפי הקריטריונים שלנו. היום, כאמור, יש לנו עדיין הזדמנות לסגור עניינים עם פרטנר שאפשר לדבר איתו, אבל חלון ההזדמנויות הזה רק נסגר עוד קצת עם כל יום שעובר ללא התקדמות כלפי הסכם כלשהו. |
|
||||
|
||||
זה אולי ההבדל האופרטיבי היחידי, אך אני לא רואה בזה משהו שאפשר להתפשר עליו (ואני לא אקבל את זה אם תגיד שבגלל זה אני לא באמת רוצה שלום). כמו שכבר כתבתי באריכות פעמים רבות בעבר (כבר יוצא לי מהאף) אומר בקיצור, ההבדל בין מדינה פלסטינית דמוקרטית לדיקטטורית הוא ההבדל בין שלום למלחמה. "ארגון טרור" זה לא סתם כינוי, יש קריטריונים, פירטטי אותם כבר אלף פעם, אם ברצונך להתווכח עליהם: דיון 510 כל ארגוני הטרור בעבר השליטו משטרים דיקטטורים. שוב, תקן אותי אם אני טועה. ולכן זה הימור פרוע מאוד להפקיר את הפלסטינים המסכנים בידיו של הדיקטטור, שסביר להניח שמדינתו תתאפיין בטרור פנימי (כלפי הפלסטינים) וחיצוני (כלפינו), ממש כפי שזה מתרחש השכם וערב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |