בתשובה לאסף עמית, 17/05/01 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדינת ישראל אינה יכולה או צריכה לכפות על הפלסטינאים מדינה (מספיק גרוע שנכפה עליהם משטר העריצות האש"ף-טוניסאי). ירצו? יקימו מדינה. לא רוצים (כפי שמסתבר) - לא יקימו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, השימוש הפסול בביטוי ''כפי שמסתבר'' לגבי דבר שאינו מסתבר כלל וכלל אינו מתאים לך. העובדה שערפאת לא נישק את היד שהציעה לו הצעה כלשהי אינה אומרת דבר וחצי דבר על רצונם של הפלסטינים, כקולקטיב, במדינה, ואפילו לא על רצונותיו הספציפיים של ערפאת. לעניין, אני מסכים בהחלט שאין טעם, יכולת או צורך ''לכפות מדינה'' על עם אחר. עם זאת, יש מרחק עצום בין עמדת ישראל ההיסטורית והנוכחית, כאילו העברת שטחים לפלסטינאים במסגרת הסכם עומדת א-פריורית בניגוד לאינטרס הישראלי, לבין כפייה. כל שאני טוען הוא שהגיע הזמן שהמנהיגים שלנו יכירו בכך שכאשר הם יעבירו שטחים לפלסטינאים הם ישרתו בעיקר אינטרס ישראלי ולא יעשו טובות לצד השני. כל עוד האסימון הספציפי הזה לא נפל, נדונים שני הצדדים לריקוד במעגל אינסופי של אלימות בטווח הקצר, ולצפייה משותפת בסגירתו של חלון ההזדמנויות בטווח הארוך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, את "כפי שמסתבר" הייתי צריך לייחס, כמובן, לערפאת, שדוחה שוב ושוב את הקמת המדינה, ולא ל"פלסטינאים" ככלל. הסיבה לכך היא, להערכתי, העובדה שכל עוד יש לו תביעות מישראל וכל עוד אין הסדר, יכולתו של ערפאת להיאבק על תביעותיו (שהן, כאמור, לא "רק" מדינה, אלא טריטוריה ונושאים הקשורים בבעיית הפליטים) כיו"ר הרש"פ גדולה מיכולתו לעשות זאת כראש מדינה (מהרבה סיבות, וביניהן עניין החבות-בדין-וחשבון (accountability), והיעדר היכולת להציג את המאבק כמאבק לשחרור ולעצמאות). לעניין "העברת שטחים" ו"האינטרס הישראלי", התפיסה המקובלת (גם אם חלקים מסויימים בפוליטיקה הישראלית לא יודו בה, וחלקים קטנים יותר אף באמת שוללים אותה) היא שמרבית שטחי-הכיבוש צריכים לשמש קלפי-מיקוח במו"מ מדיני, ומבחינה זו - הם הנכס העיקרי שישראל מחזיקה בו ושהיא יכולה לצפות לקבל תמורה בעבורו. כל עוד המצג הפלסטינאי הוא כזה שהצד הפלסטינאי מעוניין לקבל שטח, אין מקום לטענתך כי בהעברת שטחים ישראל אינה "עושה טובה לצד השני", גם אם בה-בשעה היא "משרתת בעיקר אינטרס ישראלי", כפי שאתה טוען. הרושם שלי הוא שהעברת שטחים למדינה הפלסטינאית משרתת אינטרסים ישראליים הרבה יותר משהעברת שטחים לרש"פ עושה זאת. היות שלא ניתן להעביר את אותם שטחים פעמיים, אני רואה מידה של הגיון, מהצד הישראלי, בשמירת קלפי-מיקוח טריטוריאליים בידי ישראל לצורך שימוש בהם במו"מ עתידי עם המדינה הפלסטינאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. אילו היה ערפאת מכריז מחר בבוקר באופן חד-צדדי על הקמת מדינה פלסטינאית בכל שטחי A, האינטרס הישראלי להעביר לו שטחים נוספים היה משתנה? האמנם אתה מאמין שהכרזה על מדינה פלסטינאית, בשלב זה של היחסים, יש לה משמעות כלשהי שאינה הצהרתית בלבד? ואם לא, מה בעצם הטעם להמשיך ולנקוט בסמנטיקה של הפרדה בין "הרש"פ" לבין "המדינה הפלסטינאית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל. בקריאה שניה של הודעתך קיבלתי בעצם תשובה לשאלתי. אל תרגיש צורך לחזור על עצמך לכבודי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |