בתשובה ליעקב, 16/07/04 13:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התופעה שהזכרת אכן קיימת, והיא מונחת בבסיס טענותיהם של הטרחנים הסדרתיים למיניהם. מה אם המשקה של דר' קתרוס קיים, אבל אף אחד לא טורח לבדוק? מה אם אלביס מבקר בקניונים בארה"ב עד עצם ימינו? מה אם פאראפסיכולוגיה עובדת בכל מקום חוץ מאשר במעבדה? מה אם ה FBI רצח את קנדי בגלל הקשרים שלו עם מרילין מונרו? מה אם יעקב ושכ"ג הם אותו אדם, שהוא בעצם חייזר שמטרתו להעכיר את שמחת חייהם של קוראי האייל התמימים? כל-כך הרבה "תיאוריות" נזרקות לחלל העולם (ומה אם אין חלל?), שהדרך היחידה לטפל בהן היא להטיל את חובת ההוכחה על בעל התיאוריה. אם נראה לך סביר שנהגו של רבין עצר לקנות שוארמה בדרך לבית-החולים, עליך לבדוק את ההנחה בעצמך, ולהביא ראיות חזקות. הכלל הוא שככל שהתיאוריה נראית פחות סבירה, כך הראיות צריכות להיות יותר חזקות. לאף אחד אין זמן וחשק להשיג את הראיות עבורך כל עוד התיאוריה הקיימת מסבירה את מה שקרה לשביעות רצונו. המערכת הסבירה את מה שהתרחש, וההסבר שלה מקובל עלי. בעיני, הרבה יותר קל לגלח את התמונה עם התער המפורסם מאשר להניח את כל ההנחות הנדרשות עבור תיאוריה חלופית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן. לא ניתן לבדוק את כל הטענות המוזרות עלי אדמות. אולם לדעתי יש מספיק דברים הדורשים בדיקה בעניין רצח רבין כדי שכזאת תעשה. להלן ציטוט מהטענות נגד הועדה: גם ועדת שמגר לא התעמקה בפרטי האירוע ובאופן פורמלי גם לא הייתה חייבת להתעמק. היא מונתה על מנת לחקור את כשלונות השב"כ, אם היו כאלה בהנחה הברורה לכל שמדובר בכשל שערוריתי בגודלו אולי של הכשלון מלחמת יום הכיפורים (אכן התברר שבשני המקרים הייתה "קונספציה" שולטת מצד אחד ובלתי נכונה מצד שני). כמובן בדומה לבית המשפט לא יכלה הוועדה לפטור את הנושא בלא כלום, אך רמת הפירוט והדיוק לא הוגדרה והתברר שהיא לא הייתה מספקת. בידי הוועדה (וגם בידי בית המשפט) היה חומר שלא יסולא בפז: הסרט שצילם החובבן רוני קמפלר. רבות נטען שהסרט הזה מזויף אם כי אינני מוצא שום הוכחה לכך. מכל מקום הוועדה בוודאי לא גרסה את גרסת הזיוף ואי לכך היינו מצפים ממנה שתשתמש בסרט כקריטריון אוביקטיבי לאמות שאר העדויות. להפתעתנו היא לא עשתה כן. אביא שתי דוגמאות כי ללא דוגמאות אשאר במסגרת של תרבות הריטוריקה, ממנה אני שואף להיפטר. הוועדה התלבטה איך קרה שיורם רובין מפקד החולית ההבטחה הצמודה, לא הבחין בעמיר אשר עמד קרוב מאד למכונית השרד למרות שבפירוש נראה "זר". רובין הסביר שהיה מוטרד מההמון האוהד המתגודד מימין לפמליית ראש הממשלה בצעידתה. אם כן הוא הפנה את פניו לכיוון הסכנה הפוטנציאלית הגדולה ביותר ואילו יגאל עמיר עמד דווקא משמאל. אין ספק שיש הגיון בעדות זו והוועדה קיבלה אותה תוך רישום בדו"ח שלה "רובין הפנה את פניו ימינה...". אלא שהסרט מראה אחרת: פניו של רובין מופנים שמאלה, אני מדגיש: אין אף תמונה בה פניו לא היו מופנים שמאלה. המסקנה: ועדת שמגר לא בדקה את עדותו של רובין. דוגמה שניה. חולית ההבטחה הצמודה הקיפה את ראש הממשלה ואחד המאבטחים שימש כ"מוביל". מוזר, אך תפקיד זה מילא מפקדו של רובין ולא אחד מפיקודיו בניגוד להגיון הטקטי הפשוט והברור. אין ספק שהוועדה ידעה היטב מי הוביל את הפמליה, אך הדו"ח שלה עושה שמיניות באוויר כדי לטשטש את העובדות. יתירה מכך, ה"מוביל", הוא ראש ענף המבצעים עדי אזולאי, העיד שהוא טיפל באיזה ארגז כלים אשר עמד בדרכה של הפמליה או בסמוך לה. גם העדות הזאת נכנסת לתוך הדו"ח ונוצר הרושם שהאדם אשר טיפל בארגז לא היה יכול באותו זמן גם להוביל את הפמליה. הדו"ח כותב שאזולאי "צעד על יד הפמליה". כל זה – "בכאילו". הסרט מוכיח: אזולאי לא טיפל בשום ארגז, ולא היה שם שום ארגז. אזולאי תמיד היה בראש הפמליה ולא היה שם אף אחד אחר לשמש "מוביל". אלו הן העובדות וצריך להבין את פשרן: אזולאי הוביל את הקבוצה במסלול מפותל במקצת וכך היא הגיעה למקום בו עמד המתנקש. אילו צעדה הפמליה בקו ישר, היא הייתה עוברת רחוק מעמיר והוא לא היה יורה – כך עולה מעדותו. הדוגמאות שהבאנו נותנות הערכה כללית לגבי טיבה של הוועדה. את העבודה שהיא עשתה הייתי מגדיר כחלטורה וזו כנראה ההגדרה המקילה בין כל האפשרויות. ענין אחר לגמרי – כמה היא עלתה למשלם המסים. וכאן הדברים לגבי השעה: (שימו לב יש דו"ח משטרתי הטוען 21:30) שומר בית החולים רשם ביומן את זמן כניסת המכונית – 21:52, זאת נקודת האחיזה העיקרית והיחידה שהייתה עד כה. השאלה היא: מתי נורו היריות? הנהג מנחם דמתי והמאבטח יורם רובין העידו שהנסיעה לקחה כ2-3 דקות בסך בכל. לא הייתי ממהר לאמץ את עדותם של האנשים אשר היו בלחץ נפשי כבד וגם היו מעונינים שזמן הנסיעה יהיה קצר. אך ועדת שמגר החליטה אחרת: היא החסירה את שתי הדקות מהזמן הרשום ובפעולה אריתמטית לא קשה הגיעה לזמן היריות הרשום בדו"ח: 21:50 לערך. לא ידוע לנו על מסמך כל שהוא התומך בעמדה זו. לעומת זאת היו מסמכים אשר שללו אותה והן היו לפני הוועדה (אי אפשר להיות בטוחים שהיא קראה את המסמכים או שמא התעצלה לקרוא כפי שהתעצלה לנתח את הסרט). אנו מתכוונים לשני דוחות המשטרה – אחד נוקט בזמן (המשוער) 21:30 והשני – 21:45. אם כן זמן הנסיעה הוא בין 22 ל7 דקות. האם יש חשיבות למשך הנסיעה? ד"ר קלוגר היה בצוות המנתחים בבית החולים איכילוב ואחר-כך העיד כעד התביעה במשפט. הוא נשאל על מקום הפציעה ונתן תשובה מתחמקת: בין עמוד השדרה לעצם השכם. אולם ד"ר קלוגר גם חתום על הדו"ח הרשמי של בית החולים המדבר על "שברי הצלע והחוליה" – איך נוצרו "שברי החוליה" אם הפציעה הייתה על יד עצם השכם? ההגנה לא חקרה את הנושא, אולי משום שכל הקונטקסט עוד לא היה ברור אז, לגבי הזמן ד"ר קלוגר לא נשאל ולא נתן את ההערכות מיוזמתו הפרטית. אין זה אומר שלא הייתה לו דעה והוא ביטא אותה כעבור 5 שנים בראיון לעיתון "הארץ", מ3 לפברואר 2000. וכך הוא ציין בכתבה: "התיאור שמסר הנהג של רבין, כאילו הוא הגיע לבית החולים בתוך שתי דקות, הוא לא מדויק. גם אנחנו התפלאנו וזה הדיר שינה מעינינו – הגיע תוך שתי דקות ולא הצלחנו להציל אותו. האמת היא שעברו עשר דקות ואפילו יותר מרגע הפציעה עד שרבין הגיע אלינו". לא נתקשה בהבנת הנקרא: א) לזמן הנסיעה הייתה חשיבות: אילו היה מגיע בשתי דקות, הרופאים היו מצילים את הפצוע. ב) עברו לפחות 10 דקות עד שהפצוע הגיע לרופאים. המסקנה: אורך הנסיעה תרם את תרומתו הטרגית לתוצאה הסופית. אבל בכל זאת: מתי נורו היריות ומכאן כמה זמן לקחה הנסיעה באמת? 2 דקות כגרסת דמתי\רובין? 7 דקות כגרסת דו"ח משטרתי אחד (והיא גם גרסת התביעה במשפט)? או שמא 22 דקות כהערכה המקסימלית של הדו"ח המשטרתי הרשמי? לא ידענו תשובה והנה היא הגיעה זה עתה. הפרדוקס הוא שהיא בכלל לא הייתה מוסתרת ומוחבאת, ובכל זאת נדרשו לה 7 וחצי שנה להופיע. אציין: זה אחד ההבדלים בין בית המשפט למדע. את המשפט יש לסיים תוך פרק זמן סביר. לגבי חקר האמת – אין מגבלות זמן. אי לכך החלטת בית המשפט איננה גילוי האמת. נקודת האחיזה השניה: 21:30 אחרי היריות במקום ההתנקשות השתררה הפניקה – אך לא לזמן רב. עמיר הופל וכמה שוטרים נשכבו עליו כדי לנטרל אותו. תוך שניות ספורות דחפו את רבין למכונית שלו והיא יצאה לבית החולים. הספירה מדויקת של השניות היא: כ16. תוצאה בהחלט טובה מבחינת מהירות התגובה, אך בדיעבד היה עדיף שצוות רפואי יבדוק את הפצוע ויפנה אותו בניידת טיפול נמרץ. במקרה הניידת עמדה במרחק כ10 מטרים משם, הצוות רץ אל הפצוע אך לא הגיע אליו. מכל מקום, אחרי שיצואו המכוניות המתנקש הורם והורץ לקיר בנין "גן העיר". שם השוטרים עשו עליו חיפוש ושאלו אותו שאלות ראשונות, שם התברר ששמו יגאל עמיר. הייתה יד המקרה בכך שניידת הטלביזיה הייתה במקום וה"ריצה אל הקיר" צולמה ושודרה בזמן אמת. עכשיו חוקר ערני אחד שם לב שבסרט קצר זה אפשר להבחין בשעון על ידו של אחד השוטרים. מזל נוסף: היה זה שעון מחוגים שלא ניתן לטעות בו והוא מראה את הזמן: 21:32 או 21:33. מכיוון שהריצה התרחשה כ2-3 דקות אחרי היריות אנו יודעים את זמנם בדיוק שלא חלמנו עליו: 21:30. ומכאן שהנסיעה לקחה כ-22 דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא ידוע על מסמך". לא ידוע? אז עכשיו ידוע: הדיווח בתקשורת. קשה לי להאמין שאין בנמצא הקלטות מערב הרצח, הנותנות תזמון מדוייק של הרצח מרגע הירייה. קשה לי להאמין שמהדורות החדשות שצילמו את הארוע לא ידעו מתי הוא ארע, ולא נראה לי סביר שכשהג'רוזלם פוסט כתב את הכתבה שהתפרסמה למחרת, הוא הסתמך על "הערכות" או "סברות" לגבי השעה: הכתב שלהם היה במקום, והוא שהעביר את השעה בה ארע הרצח: 21:50. אין ויכוח, אין מקום לדיון. מכיוון שכבר הראינו שהדובר לעיל אינו אמין במיוחד, אני מעדיף לחכות עם ההערכות לגבי אמינות דבריו אודות הקלטת המתוארת. אני מנחש שהדברים שנראה שם רחוקים מאוד מהתיאור שלו. מאוד קל לזרוק האשמות ותיאורים בכתב, כאשר אף אחד מקהל היעד של הטקסט לא יטרח ללכת ולבדוק את המקורות הזמינים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |