 |
בוודאי שהיו אבדות כבדות בכל מקום שצה"ל נלחם בו. זה טבעה של מלחמה, וזו הסיבה שאנו איננו רוצים בה, לא משנה כמה האויב חלש: צבא, מעצם היותו כזה, יכול לגרום אבדות. אם הוא חלש, הוא יגרום מספר קטן יחסית של אבדות. אין דבר כזה מלחמה בלי אבדות, ואין מלחמה נחושה שבה לא נגרמות אבדות לאויב של מי שנלחם באופן נחוש. הענין הוא שאתה יכול להיות עוד יותר נחוש מהאויב שלך, וזה בדיוק מה שקרה במלחמת ששת הימים. למדינות ערב היו כ-22 אלף הרוגים ולצה"ל כ-700; בכל מקום שבו ניטשו קרבות עזים וצה"ל ספג אבדות כבדות, האויב ספג אבדות כבדות יותר. זו טבעה של מלחמה.
אותו דבר, אגב, התרחש גם במלחמת יום כיפור בחזית הסורית. הסורים הפעילו מכות שריון אדירות ברמת הגולן ולא זו בלבד שעם כל האבידות העצומות שספג צה"ל הוא הדף את המתקפה בתוך 96 שעות (כלומר עוד בטרם החלה לפעול רכבת הסיוע האווירית מארה"ב), אלא שהכוח המסודר הרציני היחיד שעמד מול הסורים בפתיחת המלחמה - חטיבה 7 - נלחם בגבורה ובהצלחה כה רבות, שאי אפשר לתהות מה היה קורה אילו לאורך כל קוי רמת הגולן היתה קיימת מלכתחילה היערכות דומה בטרם פרוץ המלחמה. קשה שלא לחשוב שבמקרה כזה, כל רמת הגולן כולה היתה 'עמק הבכא' וההתקפה הסורית היתה נהדפת לחלוטין עם אבדות כבדות בהרבה לסורים (אין ספק שגם לנו היו נגרמות אבדות כבדות, שהרי כאמור, כך זה במלחמה, עם כל הצער שבדבר).
אגב, גם במשך רוב היום החמישי של מלחמת ששת הימים הסורים ברמת הגולן נלחמו בחירוף נפש. אך מן הסתם היתה סיבה טובה לכך שביום השישי הם ברחו. אבדות צה"ל הסתכמו בפחות ממאה הרוגים ואבדות הצבא הסורי בכ-1000 הרוגים. בכל קנה מידה צבאי ובוודאי בתנאים שהיו קיימים אז זוהי הצלחה פנטסטית.
אגב, ה'מרדף' שאתה מתאר היה קיים כמעט אך ורק בחזית המצרית (וגם אז היומיים הראשונים של המלחמה היו קשים מאוד למרות העליונות האווירית המוחלטת). צריך לזכור שהכוח המצרי בסיני היה עדיף מאוד על הכוחות הישראלים שלחמו בו. זו לא חוכמה להילחם ולגרום לאויב לספוג אבדות כבדות איפה שאתה עדיף עליו. זו כן חוכמה לנצח אויב שעדיף עליך, נלחם בך עם העדיפות שלו, ולכן גורם לך אבדות כבדות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש