בתשובה לאביב י., 11/07/04 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א) אני חולק באופן מוחלט על פסק הדין של יקירביץ. איני מכיר אותו לטוב או לרע אבל דברים כאלו יש רק בממלכת שינוי - טובים ב 100% ורעים ב 100%. בעולם המציאותי יש קשת רחבה מאוד ורופאים אינם מפלצות. קודם היה סיפור על פרופ' רחמילביץ שגם ממנו עשו מפלצת, סתם ככה כדי לנקות את האורוות. אני מציע שתקרא את הספר שלו ואת הספר של אשר ידלין "עדות". אם אכן פרופ' יקירביץ ייכנס לכלא 1, תוכל מן הסתם בעוד כמה שנים לקרוא את הספר שלו. כדאי קצת יותר להזהר בכבודם של אנשים. ב) אין ספק שהאשמה במקרה זה היא על השיטה. אם הכל עורבא פרח, הרי ההאשמות נבעו מכך שהמערכת אינה נותנת מקום לתחרות. אילו היה תחרות אנשים היו משקיעים את זמנם במציאת הרופא היותר טוב ולא ברצח אופי של אלו שלא בחרו. ואם יש דברים בגו הרי שההתנהגות נובעת מהשיטה הזאת אשר מאפשרת לכל עבד כי ימלוך לצפצף על הצרכנים הנזקקים לו. 1 האמון שלי במערכת המשפט הוא נמוך מאוד ובמקרים בהם לא מעורב האיש הקטן הוא האפס המוחלט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין אסיר אחד בעולם כולו שאיננו חף מפשע, לדעתו שלו. אם כל האסירים היו בעלי יכולת ניסוח כשל פרופ' רחמילביץ' ואשר ידלין, ובעלי אפשרות לפרסם ספרים - היו מתגוללים בעולם מיליוני ספרים של אסירים לשעבר שהיו מוכיחים לנו באותות ובמופתים שהם טהורים כתינוקות בני יומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא נכון. רוב האסירים אומרים יפה מאוד שהם אשמים. קח למשל את יגאל עמיר. את המחתרת היהודית, את אברושמי, את ואנונו ואת דוד בן שימול. הטענה הזאת (כולם אומרים שהם לא אשמים) היא שקר אשר משמש את השופטים ושאר אנשי הרשויות לרחוץ בנקיון כפיהם כשהם מכניסים את דרייפוס, דרור עדני, עיזאת נאפסו, חבורת מע"צ ושאר חפים מפשע לשנים ארוכות בכלא, בלי שיש כלל ראיות. מה שמעניין הוא שאין יותר פשוט מלבדוק את הטענה הזאת ולראות שהיא שקרית בצורה שלא תאמן. כל בדיקה תגלה שרוב האסירים יודו במה שעשו (צריך לקחת בחשבון את אחוז ההרשעות הכוזבות). אחרים יודו בעובדות ויכפרו רק באשמה. לגבי אחרים יש ראיות מוצקות. הקבוצה של אלו הטוענים לחפותם ואין נגדם ראיות היא די קטנה. בארה"ב בעזרת בדיקות DNA הוציאות מעל 100 איש מהכלא לאחר שנים ארוכות. אני מציע שתקרא את הספרים לפני שתחרוץ משפט. העולם אינו שחור לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגאל עמיר איננו אומר שהוא אשם אלא שרבין ז''ל אשם. אברושמי הוא אדם שמראש אני מפקפק ביכולות הקוגניטיביות והשכליות שלו להבדיל בין טוב לרע ולהבין את מעשיו ואת האישומים בהם נאשם. ואנונו אומר שאיננו אשם ושמתנכלים לו משום שהתנצר. לגבי בן שימול אינני זוכר במדוייק, אני זוכר במעורפל שהוא ביטא כביכול חרטה על מעשיו, אך לפי קיצוניות דעותיו, גם לאחר ששוחרר, אינני יודע אם אפשר לתת אמון בחרטה שלו. זה לא פלא שאתה מביא דווקא אותם כדוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי אתה רוצה שאני אביא את ברקוביץ שהואשם ב 22 פריצות לבתי ספר את סוחר הסמים עבד ואת המחבלים למשפחת בכרי? - הנה הבאתי אותם 1. לגבי יגאל עמיר הוא אומר יריתי. השאלה אם הוא התכוון להרוג היא משנית במקרה שלו 3. השאלה אם זה היה מעשה ראוי אינה בדיון כאן ואני מקווה שאתה מבין זאת. ואנונו מודה במה שעשה. שוב השאלה אם נהג כשורה אינה הנדון כאן אלא האם הוא עשה את שנטען כלפיו. לגבי בן שימול אני עכשיו רואה שאתה מבלבל באופן מוחלט בין הודאה בעובדות לבין חרטה או הודאה באשמה. אני טוען שרוב גדול מאוד של הנידונים מודים בסופו של דבר בעובדות. חרטה והודאה באשמה היא עניין בינם לבין קונם 2 ואינו מעניין אותי כלל. 1 ברקוביץ ועבד הם דמויות מייצגות ולא אישיות ספציפית. 2 זה היה מאוד חשוב לקג"ב. 3 לעומת זאת, במקרה של יקירביץ זה אולי חלק מהעניין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אסירים שיודו שהם אשמים, נכון, ובאותה נשימה הם גם יסבירו לך למה זו בעצם לא אשמתם, למה הם היו חייבים לבצע את הפשע שביצעו, ויתלו את האשמה במדינה, במערכת המשפט, בחברה ובמה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. וכל אלו (והם אולי רבים) מוכיחים את טענתי שהעובדות אינם נתונים במחלוקת ברוב גדול של המקרים, כאשר הדיון נגמר. רק מעטים ממשיכים לטעון לחפות לאחר סיום הדיונים ובין אלו יש אחוז נכבד שהוא אכן חף מפשע (לפחות אותו פשע בו הורשע). לגבי הסוג עליו את מדברת כאשר העובדות מוסכמות הדיון האם יש אשמה היא אחרת לגמרי. הדוגמא של מרגלית הר שפי די מייצגת, אלא אם השופטים טוענים שהם יודעים מה עבר בראש שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא מפלצת (אתה אמרת), אלא פירטתי את הסעיפים בהם הוא הורשע. אני מודע לתהום הפעורה בינינו לגבי האמון במערכת המשפט, לכן לא אתוכח איתך על מידת הצדק שבהרשעתו - אין סיכוי שנצליח לתקשר בעניין זה. לגבי "ממלכת שינוי", לא הבנתי. לגבי ה"אין ספק", יש ספק. אולי לך אין ספק, אבל אז יעזור אם תכתוב "אין לי ספק", במקום "אין ספק". כמו בדיון האחרון שהיה לי איתך, אתה מתבלבל בין הצהרות אמפיריות על המציאות לבין דעתך האישית (אופס, סליחה, דעתה של התורה). הספק שלי נובע מכך שמחדליו של האיש, עפ"י פסיקת בית המשפט, לא נופלים במסגרת "עשיית המינימום הנדרש" (על כך לא נשפט איש). לא מדובר כאן בסתם עוד רופא שעבר לשוק הפרטי, שמגיע אל מקום עבודתו בלי חשק לחייך, שהוריד פרופיל ונתן שירות לא אופטימלי, או שהלך על גבול החוק (הוא חצה אותו). גם *אם* השיטה תרמה, במידה מסוימת, להתנהוגותו של האיש, אין זה מצדיק את התנהגותו בשום אופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, בהנחה שהוא עשה מעשים לא ראויים, וייתכן שזה המצב, אני חושב שיש לשיטה חלק נכבד בעניין. בשוק חופשי יש פיתויים אבל הגבולות יותר ברורים והנורמות של אפור אינן נצרכות כל כך. באמת, בהינתן תחומי אי ההסכמה, אין בינינו ויכוח גדול בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספר של פרופ' רחמילביץ'? האם כוונתך היא לספרו 'הדם הוא הנפש'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לא קראתי. רק שמעתי ברדיו שהוא כתב את הספר בעקבות הפרשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |