שתי הערות 232447
א. הבלבול המכוון שיוצרת ישראל בין הדיון על הגדר כעקרון (ככזו, היא מוצדקת לחלוטין) לבין הגדר בתוך השטחים הכבושים (וככזו, היא מהווה קביעת עובדות בניגוד ברור לחוק הבינלאומי) פועל לרעתה פעם אחר פעם. ההחלטה, הרי, נותנת גושפנקא לגדר על הקו הירוק.

ב. ההרכב של בית הדין מעורר מחשבות נוגות ביותר על צביעות ועל שווים ושווים פחות. נשיא בית הדין הוא נציג דיקטטורה אפלה (סין), סגנו בא ממדינה שהייתה דיקטטורה עד לא מכבר (עוד לפני שנתיים איימה על המדינה מלחמת אזרחים), ואילו בחבר השופטים אפשר למצוא שני נציגים למדינות שאך זה הגיחו מרחצה מרעננת של כמה מאות שנים בחיק משטרי דיכוי (ברזיל, ונצואלה), נציג לדיקטטורה שזה עתה סיימה מלחמת אזרחים (סיירה לאונה), נציג למדינה שהפגינה את הכבוד הרב שהיא רוחשת לחוק הבינלאומי בהרג עשרות אלפי אזרחים והמטת חורבן מוחלט על עיר בירה של מדינה (רוסיה בצ'צ'ניה) ולקינוח, שני נציגים לדמוקרטיות הליברליות הפורחות ירדן ומצרים.
בסיכום כולל, תשעה מבין חמישה עשר החברים בבית הדין באים ממדינות נעדרות עבר דמוקרטי או כיבוד של החוק הבינלאומי. אין ספק שהדבר מחזק את הבטחון בהחלטות שבית הדין הזה מקבל ואין מקום להתייחס אליהן סתם כאל בדיחה רעה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים