בתשובה להאייל האלמוני, 09/07/04 22:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שאי אפשר לשלוח טנקים בעקבות ההחלטה, זה לא אומר שאין לה שיניים. אתה מציג בדיוק את הגישה שציינתי, הזלזול בהצהרות בינלאומיות לא-אופרטיביות. הן, כשלעצמן, באמת לא אופרטיביות; אבל הן עוד דחיפה (לא מבוטלת) לתהליך שהוא בסך הכל לדעתי כן בעל תוצאות בשטח. על שולחן המשחק הדיפלומטי הבין-מעצמתי, ישראל היא נכס יקר לאמריקאים, אבל ערכו סופי. ברור שככל שהחלטות כאלה מתרבות, המחירים שארצות הברית צריכה לשלם כדי להמשיך לפרוש עלינו מטריה דיפלומטית גדלים והולכים. סתם דוגמה: אם אירופה תדרוש בשלב מסוים סנקציות על ישראל כדי להמשיך את המהלכים בעיראק (הלינקג' הזה נעשה בעבר על ידי טוני בלייר, וארה"ב שילמה קצת במטבע ישראלי-פלסטיני כדי להדביק את בלייר לקואליציה), מתישהו גם דברים אופרטיביים יתחילו לקרות. אני כבר לא מדבר על נזקים כלכליים ומדיניים שיכולים להיגרם מחוץ לאו"ם. למשל פרשת סימון התוצרת שבה ישראל נכנעה לא מזמן. ככל שהאווירה יותר עוינת, כך הסיכויים להשגים כלכליים בתחום הזה יורדים עוד יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאתה יוצא מנקודת ההנחה כאילו יש בהחלטה בהאג משום נדבך חדש בביטויי מורת הרוח האירופאים כלפי ישראל. לי זה נראה כמו עוד ביטוי בשרשרת ביטויים, שממילא אין לנו שליטה עליהם. רוב מדינות האיחוד ממשיכות לראות את ישראל החדשה (זו שאחרי 67) כנוגדת את האינטרס האירופי במזה"ת, ואין דבר שנוכל לעשות כדי לשנות זאת. ארה"ב גם חיה עם זה זמן רב, ולמדה לצפצף על האירופאים כשצריך (ראה ההחלטה על הפלישה לעירק). בנוסף, יש בהחלטה בהאג משום תקדים מסוכן למדינות כמו ארה"ב, שמשחקת בחייהם של עמים רבים אחרים, שיגרום להם להטיל וטו אוטומטי עוד לפני שאינטרס ישראלי כזה או אחר נכנס למשוואה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |