|
פוליטיקאי ממוצע נוהג, לפעמים, לעגל קצת פינות שכן תנאי המשחק הם כאלה שבלי עיגול פינות אתה נותן יתרון ליריביך. מילה טובה פה (מי מדבר על פרוטקציה?), קיצור איזה הליך שם (חס מלפגוע בכללי המנהל התקין), מינוי לא לגמרי עפ"י הכללים (חלילה מלהזכיר שוחד פוליטי), מכרז תפור בתפרים עדינים ובלתי נראים לעין (הס מלהזכיר עברה כלשהי) - הרשימה ארוכה. רק לאחרונה זכיתי לשמוע את שר הטמטום והאיולת מסביר שפעולה חריגה שעשה למען חבר בעניין רשיונות לעובדים זרים כשרה בעיניו כאילו הרב לנדא נתן לה את ברכתו.
כל חטוטרת קטנה כזאת אפשר, עם קצת רצון טוב, ליפות, להעצים ולהדגיש עד שהיא הופכת לעברה שרק מזוז יכול לטאטא מתחת לשטיח. למשל, אם מוסיפים פיקציה על-פיה מקבל ההנאות נתן תמורתן משהו פוליטי או כלכלי, ואפילו אם זה דבר מה פעוט-ערך כמו כמה מליוני שקלים לבנו של האיש על הכוונת או שריון הצבעות במרכז המפלגה, הפכת עניין שגרתי למשהו פלילי.
כאשר מישהו ישר כסרגל, קשה יותר לבנות תיק כזה נגדו, ואין ברירה אלא לתפור את כולו.
|
|