 |
|
 |
||
|
||||
 |
בימים טרופים אלה של אבטלה עצומה ומתעצמת, של קטל-מוטורי גובר בכבישים, של בט"ש (בטחון שוטף) אכזב כנחלי-מדבר בעיצומו של קיץ, ושל שריפות שרביות המכרסמות בשארית חורשותינו - התבשרנו שתי בשורות, שלא ברור אם הן אמורות להרנין את רוחנו המיוזעת והתשושה או להעכירה מִשְׁנֶה-עכירות: האחת – על בואו לישראל של ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והשנייה – על-כך שלפני כשבוע אישרה ממשלת ישראל חלוקת כדורים נגד קרינה לתושבי דימונה ויבנה הסמוכים לממ"ג ולקמ"ג (חרוזים של טורי שיר?). זה מכבר מקננת בקרב רבים מידידיי התחושה שהסכנה הגדולה ביותר לקיומה של מדינת-ישראל, ולייתר דיוק – של בני האדם, בעלי החיים והצמחים החיים בה, אורבת דווקא באותם שני מקומות עלומים למדיי, הקרויים, בלשון נקייה, האחד - "המרכז למחקר גרעיני שורק" (בשין שמאלית) , והשני - "הקריה למחקר גרעיני - נגב" (מסתבר, לאכזבתנו, שאלה אינם חרוזי שיר...). כמעט כל סופר מתחיל יודע שאין דבר מזוייף יותר בתיאור של מציאות,גם אם זו מְצִיאוּת לִיטֶרָרִית, מאשר שימוש ב"לשון נקייה", וכדי ליצור אמינות - חובה לקרוא לילד בשמו ולתאר אותו בלא כָחָל ובלא שָרָק, בלא פּוּך ובלא אוֹדֶם, בלא אִיפּוּר ובלא פִרְכוּס; אז בואו נקרא לפחות לאחד משני הילדים הללו בשמו: "המרכז לייצור נשק אטומי", ולמען גויי הארצות: Los Alamos of Dimona ובר"ת: LAD והרי לפניכם גם הילד בשמו וגם קונוטציה חיובית... כשהתרחש אסון צ'רנוביל, זיהם הפלט הרדיואקטיבי איזור בגודל של כ- 25,000 קמ"ר, שהוא גדול ב- % 15 בקירוב משטחה של מדינת ישראל . . . סיימתי את המשפט הקודם בשלוש נקודות שכל אחת מהן אמורה לסמל שנייה אחת, מפני שזהו, בערך פרק הזמן שיעמוד לרשות קברניטי המדיניות הגרעינית שלנו לְטַכס עֵצָה כיצד ולאן לפנות את תושבי המדינה במקרה של אירוע צ'רנובילי בדימונה, בטרם יהפכו לצילום רנטגן . ולסיום, בשל קוצר הזמן העתידי וקוצר היריעה העכשווי, אני מתכבד להציע כאן הצעה קונסטרוקטיבית מאין כמותה: שאת ועדת החקירה העתידית לעניין האסון הגרעיני הלוקאלי הצפוי, במידה זו או אחרת של סבירות, תקים הממשלה כבר עתה ותשגר אותה הרחק מכאן ללא דיחוי, כדי שהיא תוכל לחזור בבוא העת בריאה ושלמה, לאחר שהזיהום הרדיואקטיבי יירד לרמה התקנית (מסתבר שיש חיה כזאת, לאור הנסיון שנצבר בהירושימה) כפי שנקבעה ע"י הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ולחקור את סיבות, מַהַלָך ותוצאות האסון, ואפילו לחפש אשמים בבּוּדְקֶה של השין גימל, שבאופן מפתיעה נשארה שְלֵמָה... נ.ב. ברגע האחרון נודע לי שהכדורים נגד קרינה יעילים יותר ככל שרב יותר המרחק ממרכז האירוע הגרעיני; אשר על-כן, כדי לעשות משהו שעשוי להיות יעיל במידה מסוימת, רצוי לחלק אותם, ראשית ואחרית חוכמה, דווקא לתושבי מטולה והסביבה. לא כן? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |