בתשובה לשוקי שמאל, 07/07/04 9:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין שהשימוש במילה ''החבר'ה'' הוא אולי חלק מן האירוניה, אבל לדעתי, כדי למנוע בלבול - ראוי לציין כי לא ''חבר'ה'' עוסקים כאן ביצירת היסטוריה אלטרנטיבית, אלא חבר אחד בדיוק ושמו יעקב שץ, המתחרה בג'יי קיי רולינג - ולא אף אחד אחר (לפחות לא בדיון הזה, במקומות אחרים יש את ניצה, אבל היא לא מגיעה רחוק כמו יעקב) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעלינו ליחס יתר חשיבות לדבריהם של חסידי כהנא, מפני שככל הנראה הם אומרים מה ששאר הימין האמוני רק חושב. יעקב שץ הוא נציג המתנחלים ב"אייל", אבל אפשר להניח כי אלו הן דעות נפוצות בציבור המתנחלים ותומכיהם. העובדה שתנועות השמאל הפועלי ניצבו ליד ערש לידתה של מדינת ישראל והובילו את המפעל הציוני החל משנות השלושים ועד שנות השישים, היא לצנינים בעיניהם. המוטיבציה לפחת במעשיהם ולנפח מחדליהם קיימת. גם התשתית הרעיונית ומסורת השמועות וההשמצות מוכנה ומזומנה. עליהם פשוט לאמץ את הטקטיקה והעזרים של האגודה. אגודת ישראל שהיתה אוייב מר ועיקש של התנועה הציונית (גם בגלל "לא תעלו בחומה" וגם בגלל החילון), מאז התיישבה על שולחן הימין, החלה לתאר איך הם בעצם היו הציונים האמיתיים. ואילו הציונים ה"מדומים" (תנועות השמאל הציוניות) מה עשו? שתפו פעולה עם הנאצים והסטליניסטים, הפקירו את יהודי אירופה, גנבו את כספם וחפצי הערך של הדתיים, חילנו את הספרדים, גזזו פאות ושאר מעשים טובים. יעקב הוא אולי רק אדם אחד, אבל בניגוד למה שהוא חושב, הוא לא ממש מקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, גזיזת הפיאות אכן היתה. אולי כיום מנפחים את זכר התופעה מעבר למידותיו, אך נראה שהדבר הוא נכון ואינו אגדה (ואפילו אם עשו את זה רק לאדם אחד - זה נורא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעקב שץ נציג המתנחלים? מאיפה זה בא? לא זכור לי שראיתי תגובה של יעקב שבה הוא מצהיר על כך שהוא מתגורר בשטחי יש"ע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום בו אני גדלתי וחונכתי היו גבורי השמאל אנשים מורמים מעם, אידיאליסטים חסרי פניות שפעלו אך ורק למען האומה. גנרלים לבלי חת של הצבא הטוב בעולם. הייתי פתי וטיפש. כשגדלתי קראתי את מילשטיין ואת עמנואל ולד וגיליתי מה הגנרלים היו שווים באמת. למדתי קצת הסטוריה וראיתי שהדתיים לא היו עלוקות על העגלה הציונית אלא שותפים בעשייה אך דחוקים הצידה בהנהגה, בגלל שהיו הגונים. קראתי את ליבוביץ וראיתי שהשחיתות זעקה מכל פינה. למדתי כלכלה וקראתי את פרידמן, איאן רנד, עזרה זוהר וחבריהם וראיתי איזה אסון הסוציאליסטים המיטו על המדינה. האם זה גרם לי לזלזל בפועלם של אותם שמאלנים שעשו ותרמו - לא ולא. אני עדיין מייחס להם כבוד על מה שעשו. אבל לא אתן להם יותר מכך ולא אכנע להסטוריה משוכתבת. אני משתדל כל כולי לשמוע ולבדוק כל דבר ולראות שמא טעיתי. היו פעמים מעטות פה באייל שהעמידו אותי בפני עובדות שעזרו לי לעצב את השקפת עולמי. היו פעמים רבות שאמרתי דברים לא נכונים או שלא הובנו כהלכה וחזרתי בי. אך לרוב, לצערי, הדיון מתנהל, כמו בשרשרת זאת, ללא ראיות, ללא סימוכין, ללא עובדות -פשוט בעזרת השמצות והגזמות. בעיקר אני רואה שמתווכחים דרכי עם דעות של המתנחלים, הימניים, הכהניסטים וכו' (וגם אלו באי דיוק רב) ולא מתייחסים לנאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השאלה האישית, ואבין אם תמצא שהיא שאלה חטטנית ולא תרצה לענות עליה: האם אינך מתנחל (מבלי להתווכח כרגע על מהות ההגדרה - ניקח אותה בהוראתה המקובלת, טוב? :-))? נדמה לי שזה נאמר או נרמז מתישהו, באחת מתגובותיך. ספרו של יחיאל אליאש נמצא עכשיו בידי ואני מעלעלת בו. מחוסר זמן (וגם, אודה על האמת - מחוסר סבלנות), לא נראה לי שאקרא את כולו אלא אסתפק בפרקים המתרכזים בתיאור חלקם של החיילים הדתיים, מבני אגודת אלי-צור ואחרים, במלחמת 1948. מצאתי בו רגעים מעניינים (ואף כמה רגעים מרגשים) בנושאים שאינם קשורים ישירות לנושאי הדיון כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תמצאי את ההתייחסות לכאלף חללים אודה לך מאוד אם תתני לי מספר עמוד. בסקירה שעשיתי אתמול לא מצאתי את העמוד. יש חסרונות ויתרונות בספרי זכרונות מעין אלו. הם לא נכתבו ביד אומן אבל הם נותנים תמונה די אוטנטית. כל הזמן ניסיתי להתחמק מלענות על השאלה האם אני מתנחל. אין לי בעייה לענות על השאלה, אבל לא עדיף שאהיה טיפה אנונימי? בא נניח לשם הדיון שאני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, עניין (כ)אלף החללים הוא הדבר הראשון שחיפשתי, ובשלב זה עדיין לא מצאתי. נראה שלשם כך יהיה צורך ביותר ממה שהגדרתי כ"עלעול". אנונימי? יעקב שץ (ש"ץ?) איננו שמך האמיתי? :-) (אל תענה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקדמה, עמוד 10, תחילת פסקה שניה: "ספרי זה מוקדש בראש ובראשונה לאלף החברים ממשמרות אלי-צור שנפלו...". (כמובן, הדבר האחרון שאדם מעלה בדעתו זה לקרוא את ההקדמה המשעממת בספרים מסוג זה, וחזרתי אליה רק אחרי שסקרתי את כל הספר) ומובן שעדיין עומדת בפניך ה"האשמה", שמצידי, לפחות, כלל איננה נאמרת בטון מאשים: זה איננו תיעוד היסטורי אלא ספר זכרונות שנכתב מזוית אישית, בדומה לרבים מסוגו שפורסמו ע"י נושאי תפקידים לשעבר. ואין דבריי נאמרים לשלילה אלא רק כאיזכור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, עוד משהו: העיסוק האינטנסיבי למדי בנושאי כשרות ואי-כשרות המטבחים ובנושאי שמירת השבת קצת הפליא אותי עד ש"התרגלתי" :-). נראה שזהו "עניין פתח-תקוואי פנימי", כלשון הגששים. כלומר - זהו נושא המעורר סערת רגשות עזה אצל אלה שהוא חשוב להם, וזר (זרה) לא יבין זאת. אין חדש תחת השמש, אה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו את מוזמנת להשוות עם ספרה של נתיבה בן יהודה "1948 - בין הספירות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כתוב שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לשם הדיוק בא נציין את הרגשתו הסובייקטיבית של הכותב: "ספרי זה מוקדש בראש ובראשונה לאלף החברים ממשמרות אליצור שנפלו במלחמה על תקומת ישראל ולא זכו לראות את מה שזכינו לו אנו בזכותם. יש ששכחו אותם ויש המשכיחים את חלקם במאבק על קוממיות ישראל." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |