 |
המציאות עולה על כל דמיון. בתחילת האינתיפדה הזאת,התחלתי לכתוב סיפור קצר עם עיקרון דומה. הגיבורה היתה עתודאית שלמדה פרסום(!) . לא היגעתי רחוק בסיפור, אבל הנה קטע, להנאתכם:
<ציטוט>
בעקבות הפיגוע הגדול לאחר פסח, שוב הגיש צה"ל לשר הביטחון הצעה להקמת מחלקת תרווד. הפעם התוכנית אושרה. מכונית תופת בתוך תחנת דלק הורידה שני בניני מגורים וניפצה שמשות ברעם שהגיע עד לקרית הממשלה. הדרג המדיני נכנס לסיחרור ואישר ללא הבחנה תוכניות מגירה. שעת הרעיונות המטורפים הבשילה. למעשה, תרווד היתה פעולה שפויה עם קבלות. היא היתה יוזמה של האגף ללוחמה פסיכולוגית של צה"ל. הרעיון היה פשוט. אלפ"ס יקים מחלקה להפצת כרוזים לתוך הרשות הפלשתינאית. גם לפני תרווד עסקו ב אלפ"ס בהפצת שמועות ודיסאינפורמציה ברשות במיגוון אמצעים אך תרווד הוקמה כדי לעסוק בכרוזים שבמוצהר ניכתבו ע"י צה"ל. כל כרוז כלל הודעה, בנוסח האזהרות על חפיסות הסיגריות. ההודעה הסבירה כי כרוז זה מופץ על ידי הצבא וכי פלשתינאים "שאינם בטוחים בצידקת דרכם" מוזהרים כי הכרוז עלול לגרום להחמרת הספיקות. רע"ן פרובוקציות באגף הסביר בהתלהבות את יתרונות השיטה, ומכיוון שלעומת מיגון כל תחנות הדלק בארץ התקציב היה מיניאטורי, התוכנית אושרה במסגרת נוהל "אם לא יועיל לא יזיק" (אלל"י).
בישיבת ההקמה הודיע רע"ן פרובוקציות "הגיע הזמן להכניס את תרווד לאלפ"ס ולבחוש בקדירת הרש"פ " . שני הפרסומאים המילואימניקים שגויסו במיוחד צחקקו מעט אך מיד השתתקו. ברגיל שניהם שרתו בעזה והשינוי הפתאומי בשיבוצם מילא אותם בעליצות חוצפנית אבל גם בצייתנות של אסירי תודה.
</ציטוט>
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש