|
ואולי מן הדין כי יתנו תחילה את הסכמתם בשתיקה לאמירות הבאות:
א. אני/ני מודע/ת לכך שהכותב מתאר את רשמיו האישיים בלבד. ב. ידוע לי כי הכותב לא התיימר למסור דין וחשבון על ניו-יורק, או לספק לנו עליה מידע כזה או אחר. בשביל זה יש חברים; בשביל זה יש מדריכי טיולים; בשביל זה יש, אממם, אותנו. ג. ידוע לי כי מונח לפני יומן מסע. יומן מסע שואף לתאר את תחושותיו הפנימיות של הכותב באותו רגע, בצורה אותנטית ככל הניתן. ד. בהעבירי ביקורת על תחושות אלה, ידוע לי כי אני משול/ה לאותו סוכן-נוסע המזמין עצמו לביתו של אדם, ולא שומר מפניו את דעותיו על התאמת הטאפטים, אפנתיות הקומקום, גיל האמבטיה. ה. תחת ידיעות אלה אני מוצא את התיקונים וההבהרות העולים על דעתי חשובים דיו כדי לציינם כמפטיר ליומן המסע של מר בחור, מה שמו. זאת, ולו רק מחשש כי מי מקוראי האייל בארץ הקודש יבחר, רחמנא ליצלן, לאמץ את צבע הטפטים מבית המחבר. אחרי הכל, מהיכרותי האישית עם תושבי הארץ, זכור לי היטב טבעם הנוח ונכונותם הפותה לקבל את דעת האחר ללא דרישה וויכוח.
מצד שני, אני לא רואה את האיילים המקומיים חותמים בשתיקה על הצהרה מעין זו, אז מה לי להלין על המתמסחרים מעבר לים. בניגוד לחוק השבות, כאן איני מוצא תירוץ לדרוש מן התפוצות את מה שהמקומיים לא עומדים בו. אם כן, ידידי, השתתפו-נא בשמחתנו הקטנה - נותר בכם משהו מן האופי המקומי הנרגן - שבת שלום.
|
|