 |
באופן עקרוני אני חולק עליך ומסכים עם דורון הגלילי. מי שאומר שחיי אדם הם, למשל, מעל כל מחיר כספי לא חושב עד הסוף על מה שהוא אומר.
מאידך גיסא, אותה ''מידתיות'' שעליה דברו השופטים, שאין ברירה וחייבים להשתמש בה, נותנת בידיהם כלי שמאפשר להם בכל מקרה לצייר מטרה יפה סביב אותו חץ שכבר תקוע במקום שאותו הם הועידו למטרה הזאת.
בכלל, אני חושב שבסופו של דבר גם אנשי המשפט וגם האנשים הרגילים פועלים באותה הדרך בבואם להכריע, ויתרון המשפטן על האדם הוא בכך שהוא יודע לצייר מטרה יפה יותר סביב החץ, או אפילו לא זה, אלא רק ליצור רושם שהמטרה שצייר יותר יפה.
כך אתה יכול לקרוא את דוח ארבל שלפיו מובן מאליו ואי אפשר בכלל לחשוב אחרת ששרון לקח שוחד מאפל כשהכל מעוגן בכללי המשפט, ואחר כך את הדוח של מזוז שטוען את ההפך הגמור, כשגם זה ממש נראה מקצועי משפטי, כשאתה גם מקבל את הרושם שכל אחד מהצדדים מאמין עמוקות בטענות שלו, וחושב שבכלל לא ייתכן אחרת.
ואם נחזור לעניין הגדר, איני מכיר את הפרטים, אבל בהכירי את הדמויות אני יכול להאמין שגם הפעם החץ נתקע קרוב יותר למאוויי האויב ורחוק ממאוויינו, במקום הרבה יותר רחוק מהמקום שאני, למשל, הייתי תוקע אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש