|
פסיקת הבג"ץ הותירה בי הרגשה חמוצה של שגגה גדולה. אני מניח כי ה"הסכמות" בין רה"מ שרון ומחנה המתנחלים על הקמת הגדר, שהיה בלתי נמנע במציאות הפוליטית של ישראל, הניב עוולות ומעשי זדון לא קטנים כפי המקובל במחנה המתנחל. היות ולא קראתי מימי אף ספר חוקים, לא אוכל להגיד מה היה צריך לפסוק בהיבט החוקי. עם זאת, מאחר והשופט ברק, נראה לי, חשקה נפשו לשחק במגרש הפוליטי, אביא כמה ציטוטים מספר יסוד בתחום זה: "כי חייבים אנו להכיר ולדעת, שהתקנת סדרי מדינה חדשים הוא מעשה נועז מאין כמוהו, מעשה צפוי לסכנות מרובות, והצלחתו מוטלת בספק גדול. שהרי גלוי וידוע: המחדש - כל הנהנים מן הסדרים הישנים נעשים אויביו, וכל הרוצים לתקן את מצבם בכח הסדרים החדשים אינם מלמדים עליו זכות אלא בשפה רפה. רפיון זה קצתו בא מחמת הפחד מפני מתנגדיו, שהחוקים עומדים לימינם לסייעם, וקצתם - מחמת חוסר האימון, הטבוע בבני אדם, שאין דרכם להאמין בחידושים עד שלא נתנסו בהם תחילה זמן ממושך. היוצא מזה, שבכל שעה שניתנת לבעלי האיבה הזדמנות לפגוע בסדרים החדשים, הם עושים כן בהתלהבות של קנאים, ואילו האחרים מגינים עליהם ברפיון גמור, ובאופן הזה צפויה סכנה לשליט משניהם גם יחד. הרוצה לדון בשאלה זו כהלכה, בכובד ראש, חייב איפוא לבחון, אם מחדשים אלה עומדים ברשות עצמם וכוחם רב עמהם, או שהם תלויים בדעת אחרים, כלומר אם הם אנוסים לבקש ולהתחנן, כדי להקים את מפעלותיהם, או אם הכח בידם לכפות את רצונם. במקרה הראשון סופם רע ולעולם אינם מצליחים במאומה, אבל כשהם תלויים בכח עצמם בלבד, ויש לאל ידם לכפות את רצונם, הם צפויים לסכנה רק לעיתים רחוקות מאד." "אבל הואיל וכוונתי לכתוב דבר, שיהא מועיל לקוראי, סבורני, כי ראוי לי ביותר להתחקות אחרי אמיתת העניין, כמות שהוא למעשה, ולא אחרי דברים מדומים עליו. כי רבים בדו מדמיונם מדינות-חרות ונסיכויות, שאיש לא ראה כמותן ולא ידע כמותן במציאות לאמיתה. משום שההבדל בין האופן, שבו בני אדם חיים ובין האופן, שבו הם צריכים לחיות, רב ועצום כל כך, עד שכל המחמיץ מעשה מן המעשים המצויים בגלל מעשה שראוי לעשותו, קרוב לודאי, שיכשל ולא יחזיק מעמד. המרגיל עצמו לעשות עם בני אדם טובות בלבד, וזהו קבע מעשיו, סופו שהוא אובד בהכרח, כי בעולם הזה מרובים אלה שאינם טובים. לפיכך שליט הרוצה להחזיק מעמד ראוי לו שיקנה לו את הסגולה שלא להיות טוב ולהשתמש בה, או שלא להשתמש בה, הכל לפי הצורך." "לפיכך מוטב לו לשליט, שלא יהא חושש לחרפת האכזריות, ובלבד שישכין אחדות ושלום בקרב נתיניו ויסירם למשמעתו. כשיטיל את אימתו ע"י מעשי אכזריות מעטים מאד, למען ישמעו וייראו, תהא רחמנותו גדולה יותר משל רחבי הלב, בעלי הצדקה, שמתוך מידת רחמים מופרזת, אינם מונעים ערבובי-סדרים, וסופם מרבים רצח ושוד. כי דרכם של ערבובי-הסדרים לפגוע בציבור כולו, ואילו מעשי העונש, שמעניש השליט, אינם פוגעים אלא ביחידים בלבד."
|
|