בתשובה להאייל האלמוני, 29/06/04 14:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה-ספורט האמריקאי זה פוטבול (בייסבול נחשב passtime) והוא משחק מאד קבוצתי (תגובה 229329). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''האמריקאי'' מיותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטבול הוא *ה*ספורט. נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פזיז במקצת לצאת בהצהרה החלטית כזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שתשאל מאיפה חירבנתי את זה :-) איכשלאיהיה, עם הניק שלי מותר לי להביע את דעתי בצורה פרובוקטיבית במקצת, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. הבעייה עם הצעירים של היום היא שהם חושבים מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, תאורית גלובליזציה בלתי סבירה, מאת פרנקלין פואר. המקום האחרון בו אפשר לצפות לביקורת נרחבת על ספר העוסק בכדורגל, זה מוסף הספרים [היוקרתי רב ההשפעה] של העיתון [האליטיסטי והחשוב] ניו-יורק טיימס, אך הנה פורסמה השבוע ביקורת כזו שכתב ג'ו קווינאן: אני מתרגם חלק מהפיסקה המסכמת משום שאני חושב שזה ממש מתאים לפתיל שלנו: "זהו ספר מרתק, אך הוא לא יגרום לאף אמריקאי להתלהב מכדורגל. מכיוון שכבר יש לנו הוקי קרח, משחק פראי ותחרותי עם גולים מעטים ששום דבר בעצם לא קורה בו, ומכיוון שאנחנו לא רוצים לייבא חוליגניזם, אני משער שמרבית הקוראים יסיימו את הספר בהרגשת רווחה על כי כדורגל מקצועי, בדומה לפופ צרפתי, סטנד-אפ גרמני וסרטים הודיים, הוא דבר מעיק במיוחד שלמזלינו נשאר מחוץ לחופינו ומשם איננו יכול להזיק לרפובליקה העדינה שלנו. יתכן שמבלי משים, שיר ההלל שפואר כתב לספורט אותו הוא אוהב ישמש כתחמושת לאלה המתעבים אותו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופ צרפתי זה רע? בשעות (המעטות) שאני מבלה בחדר-כושר, אני נאלץ להיחשף לערוצי מוזיקה שונים. הקצת-פחות-נורא שבהם1 הוא ערוץ צרפתי, שמשדר בערך חצי-חצי שירים באנגלית ובצרפתית. הפופ הצרפתי מספיק מושפע ממה שקורה בעולם האנגלי כדי להיות די נורא, אבל בגלל פיגור מסוים, הוא עדיין פחות נורא מזוועות הפופ דובר-האנגלית. 1 טוב, גם VH1 classic האנגלי הוא סביר. הוא מתמקד בפופ משנות השמונים, ומתברר שהזבל של שנות השמונים הוא שורת יצירות מופת בהשוואה לזבל של היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שלא סובל גם גם הזבל של שנות השמונים, אני רוצה לבשר לך שאתה פשוט מזדקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מן הסתם נכון לרובנו. ולמרות שגם אצלי הנוסטלגיה מייפה רבים משירי שנות השמונים (כפי שכתב רב"י למטה), אני חושב שיש כאן מעבר לכך. היום שמעתי ביצוע חדש, של איזו בלונדה1, ל-take my breath away. ואני איתן בדעתי, ומוכן לנמק אותה אובייקטיבית, שהשיר בביצוע המקורי הוא מגעיל, ובביצוע החדש מגעיל יותר. ושניהם מייצגים היטב את הפופ של זמנם. 1 אני לא אומר את זה כדי לרמוז לתכונות אישיוּת כאלו ואחרות, רק לעזור לזהות למישהו שזה אולי מעניין אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם פופ צרפתי זה רע, אבל נראה לי שהוא ניסה לשגר חץ אוקסימורוני. 1 זבל של אז הופך למעדן של היום מכוח חוק הנוסטלגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בדוגמא קצת ישנה לפופ צרפתי, ג'וני הולידיי שר, בצרפתית, את I saw her standing there, של הביטלס. לטעמי הביצוע הזה מזעזע, שני אולי רק למיי ווסט המבוגרת ששרה את Light my fire של הדלתות (יש לי קובץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקום השלישי: נינה סימון שרה את נה מה קיטה פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'וני הולידיי בתרדמת יזומה בעקבות כשלים בניתוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח שהסקירה באה מאומה הסבורה שמייקל בולטון זו מוסיקה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשעמם ביותר התכוונת לומר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל, כנראה, בין הבייסבול, אותו טכס משונה ומשעמם שמטרתו היחידה היא להגביר את צריכת הנקניקיות והבירה, לבין המשחק המרתק שקרוי פוטבול. או פיינטבול. אבל נדמה לי שבכלל הוציאו אותו מחוץ לחוק אחרי המקרה האחרון עם האמסטל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |