|
||||
|
||||
לדעתי הנימוק הזה חלש. כמו שאפשר להגיד שהפרה כזו משרה אווירה של אנרכיה, אפשר להגיד באותה מידה שחשש מהפרה פומבית של *כל* חוק, לא חשוב עד כמה הוא אבסורדי בעיני חלק נכבד של החברה או מנוגד לנורמות הקיימות, משרה אווירה של חברה טוטליטרית בה החוק הוא המציאות והמציאות היא החוק. שני הטיעונים מנותקים מן המציאות באותה מידה (אווירת שלטון החוק לא מתמוטטת כל כך מהר, כאילו היתה מגדל קלפים, רק בגלל שבעל קוקר ספנייל מחליט לא לשים מחסום על פיו של העכבר שלו ושלטון טוטליטרי לא נוצר בגלל האמירה הסבירה שבד"כ2 יש לכבד את החוק, גם כשהוא לא הגיוני או נוח). כל זה נראה לי לא יותר מאשר טיעון "המדרון החלקלק" הישן והטוב. לכן, במקרים מאוד מסוימים, יש לי יותר הערכה כלפי אלה שמפרים את החוק באופן גלוי ו"מן המקפצה" (היוצאים מן הארון בישראל בשנים בהן הומוסקסואליות היתה מנוגדת לחוק, חולים אשר השתמשו בגראס למטרות רפואיות בקנדה, סרבני הגיוס1 שיכלו באותה מידה להשתחרר מהצבא ע"י פניה אל הקוסם אבל בחרו לנקוט עמדה, החברים במפלגת עלה ירוק...). _______ 1 ולא, אני ממש לא מסכים עמם מבחינה פוליטית. 2 בניגוד ל*תמיד*. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |