 |
בניגוד גמור אלייך דווקא משמיע "הקורא בין השורות" - אם אתייחס לזכר שביניכם (או לפחות למי שכותב כך) - דברי טעם, ואני מודה לו על מחמאותיו. אינך חייבת דבר לאיש, אבל את מזלזלת בי כשאת סבורה, שאיני מבין שמדובר בבני משפחתך. בין אם הכותב הוא בעלך או מישהו אחר, עדיין אלה הם שני ראשיה של אותה גורגונה (סליחה על ההשוואה הגסה) ושניכם יושבים תחת אותו עץ תאנה ונהנים מאותם פירות. אני שמח שלפחות לאחד/ת מכם יש קצת יותר בינה בקודקודו. ואת דבריי אלה אני כותב מתוך מודעות לתוקפנותי, שנובעת מתוקפנותך, שנובעת מתוך כך שאת עובדת עבור עדינה טל וחשה אולי כלפיה - כדרך שחש לעתים עובד כלפי מעבידו - נאמנות בלתי מסוייגת או צורך להגן על מקום עבודתו- לעתים מחשש לאבדו. אולי משום כך את מגינה עליה בלהט כזה.
אוקיי, נניח שהכל טוב כפי שאת אומרת. אני איני סבור כך. אני סבור שאת פשוט אינך "מקשיבה" לטיעוניי כי אין בך היכולת להקשיב. את משוחדת מראש כמקבלת שכר מהסיבות שמניתי בפיסקה הקודמת, ולכן אינך יכולה להיות אובייקטיבית.
אני מוצא עצמי חוזר על עצמי שוב ושוב כמו תקליט שבור.
מעולם לא אמרתי שיש לי משהו נגד השחקנים ו/או הדרך שבה הם מבטאים את עצמם. בלי להתייחס אל מי שמפעיל אותם אני מלא הערכה כלפיהם ושמח עבורם שנמצא להם פתרון. טענותיי מופנות כלפי המפעילים אותם ויומרותיהם, אבל את זה אינכם מסוגלים להבין, כנראה.
נדמה לי שכבר מיציתי את הדיון יותר מפעם אחת, ואני באמת מבקש להפסיק עם זה. אתם - כל שאר המגיבים - חופשיים לנפשכם, לדון בעניין מנקודת מבט תיאטרלית, הירואית, פילוסופית, תרבותית או כל נקודת מבט אחרת, להרחיק עד סין, ואם תרצו - גם עד המאדים - בנסיון להוכיח את טענותיכם. I raised my case.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש