 |
|
 |
||
|
||||
 |
א) שים לב: אתה מאשים אותנו בקפיצה למסקנות והנה אתה חוטא באותו דבר! מסתבר שכולנו עושים אותה טעות מדי פעם אבל השאלה היא גם שאלה של מידה. צריך להיזהר. לי אין שום נסיון בטיפול בעיוורים או בעצם בכל מום קשה אחר. אני מלא הערכה למי שסוחב את עצמו דרך החיים עם 'חבילה' כזו יום אחרי יום. אינני מתפלא שאדם כמוך מתבטא היטב וביותר משפה אחת- אבל אני מעריך זאת אצלך יותר מאשר אצל 'נורמלי' כמוני, אם זה לא פוגע בך. והנה אני קופץ למסקנה (זו שהתכוונתי אליה בתגובתי הקודמת): אם אתה ממשיך ועונה לנו, "מתקיפיך", בלהט ורהיטות כאלה, איני חושב שאתה שבור כנפיים. אולי מרוט כמה נוצות. נפלת כנראה פצוע (היה מורגש כבר מהתגובה הראשונה) ואיבדת דם, אבל מסתבר שיש בך עדיין דם חם! חם מאד! ב) אני מניח שאי אפשר להכין אדם בדיוק לחיים כאלה שיהיו לו. אני מניח עם זאת שיש מטפלים (בבעלי מום או גם במחלה קשה) החושבים שמוטב להכין אדם לגרוע ביותר. אז אין חשש ש'יופתע' לרעה. ברור שיש מי שיחלקו על גישה זו, אפילו אם תיעשה תוך שימת לב לתגובות הקשות חו"ח שציינת. אולי זו "גישה לא חיובית" אבל מצבו של המטופל "חיובי" לעומת מה שצפו לו מראש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |