 |
בניגוד לסרטים הקודמים שלו, מייקל מור לא מעמיס על הסרט את הפרובוקציות שלו שגובלות לפעמים בדמגוגיה מסוכנת. האנפן-טריבל זז ממרכז הסרט ומביא לנו תיעוד מטריד ביותר המראה את המגלומניה של החסידות המסוכנת.
יש משהו מעבר למניעים הכספיים העצומים שטמונים בכל הסיפור סביב חברות הנפט הגדולות מטקסס וערב הסעודית, הרווחים הגדולים שחברות גדולות משלשלות לכיסן (ממיקרוסופט ועד לשכת המסחר העירקית). יש דבר גדול יותר ממניעים של צבירת כוח, כוח ועוצמה קרה ואדישה שמוחזק ברשת צפופה של אולד-בויס-אינטרסנטים החובקת את משפחת בוש, בכירים בפוליטיקה ובקורפורייט אמריקה, המשפחה המלכותית הסעודית, משפחת בין לאדן על שלוחותיה, ראשי ממשל הטאליבן והנשיא האפגני.
מתחת לכל זה רוחשים תולעי הסכנה הטמונה ב''צדיק'', שעובד את אלוהיו אך אין לו אלוהים. הצדיק הדתי, איש האלוהים האידאולוגי - דמוקטטור בעל כורחו - הצדיק החסיד הצודק שמסנוור את הציבור ברטוריקה גבוהה אם כי עילגת, ומנפיק להם מעשים העומדים בהיפוך כמעט מוחלט לדבריו.
זה לו סיפור על כסף, ולא על כוח, אלא על משיחים בעיני עצמם המונעים מכוחה של אידאולוגיה עמוקה.
ובכל זאת, צריך אולי לראות את הסרט עם קמצוץ, לפחות, של מלח. העולם איננו עשוי שחור לבן וגם האפור בא בגוונים שונים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש