בתשובה לpilpilon, 24/06/04 19:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולהמשיך את נקודת ההשוואה לנזירי השאולין. מישהו חשב פעם כמה מסובכת הסצינה שבה אחד השחקנים עומד על שולחן, אוחז בידיהם של שני שחקנים אחרים (לא מתורגמנים, אלא שחקנים) ובעזרתם קופץ מהשולחן? טריוויאלי לכל אדם, על גבול הבלתי אפשרי לחרש-עיוור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי במופע ואני מכיר את נושא המוגבלות מקרוב (אמא ודודה). אני מאוד התפעלתי מהערצת הקהל לאחר המופע. סיפור אישי - ניסיתי למצוא לאימי מלווה צמודה (שתהיה גם חברה) ולא כל-כך הצלחתי כי אנשים מתלהבים אחרי המופע, אומרים כל-הכבוד ללהקה - אבל בחיי היום יום הם כבר שוכחים שאתמול היו במופע. אם מופע כזה היה על-מנת לגייס קהילת מתנדבים בכל ערי הארץ שיוכשרו (כמו כלבי נחיה) ללוות עיוורים-חרשים ולהיות חברה עבורם אז המופע הזה הוא מצווה (כי יוכל לסייע גם לאותה קבוצה קטנה שמופיעה כשהמופע ירד וגם לכל הקהילה הזו בארץ). במתכונת הנוכחית המופע הוא קצת התגרות בקהל המקורב אישית לנושא. אם המופע יהיה מנוף לעבודה נוספת ולא רק לסיסמאות של ''חברה טובה יותר'' אז הוא יכול להיות באמת פריצת דרך אמיתית בתחום. צריך לרתום באמצעותו לקהילת מתנדבים מקצועית (שרק מתאימים יוכלו לעבוד בזה). שמעתי שיש כלבי נחיה רבים שלא עוברים את הקורס - וכך צריך להיות גם עם מתנדבים בתחום הרגיש הזה. המופע הזה הוא כמו הבאת תורמים למוסד, הרשמתם ושחרורם בלי לגייסם (והכוונה שלי היא גיוסם לא למרכז הספציפי והיפה הממוקם בחוף הפסטורלי ביפו - אלא גיוסם לעבודה אישית קשה בבתים ובשכונות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין במה ששמתי בהודעה הקודמת כל ביקורת על מרכז נא לגעת ועל עבודתה הברוכה של עדינה טל ושל צוות נא לגעת - יש במה שרשמתי רק רעיון לפתח קצת את הרעיון מתוך היכרותי את התחום. נתקלתי בעדינה טל והחלפתי איתה כמה מילים והתרשמתי שהיא פתוחה, סקרנית ומקשיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שניתן לראות, ההודעה של איילת, שאליה הגבת, היא משנת 2004. כידוע, דרכה של רשת האינטרנט היא שיש בה תנועה מתמדת וזרימה מתמדת - וכך קרה שאיילת כבר איננה פעילה באתר הזה. אולי כדאי שתנסה לאתר גורמים הקשורים בנושא החרשים-עיוורים באופן ישיר יותר ותפנה אליהם את הרעיונות שהעלית כאן. כל טוב ובהצלחה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי גם בדיאלוג בחשיכה וגם במרכז 'נא לגעת' ואף פעם לא ראיתי כזו תרועה ופרגון להצגה כמו להצגה 'לא על הלחם לבדו'. אני חושב שמקום כמו מרכז 'נא לגעת' יכול להכשיר גם עובדים סוציאליים או אנשים סוציאליים לעבודה בתחום (זו יכולה להיות הכשרה נוספת ולא יחידה). לעדינה טל העברתי את תחושתי (ראיתי אותה ליד המרכז ביפו - טיילתי שם, אני לא מהאזור). אז אם מישהו קורא את ההודעה הזו ויכול לקחת את הרעיון ולהרים אותו - אני אשמח. לגבי אימי - היא לא מסכנה ואבי, אחיותי ואני משתדלים לסייע ככל יכולתנו. לגבי הערתך לגבי פניה לגורמים - אז קצת לא נעים לי להידפק על דלתות ואני רואה את האינטרנט כמקום לגיטימי להעברת מסרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי כן, בהחלט, האינטרנט יעיל, לצורך העניין, בעיקר כמין מקום שבו אומרים סוף-סוף בקול רם את הרעיונות שמתבשלים בלב בשקט. אבל אם אתה נושא בליבך איזושהי תקווה שהאינטרנט יהווה בסיס שממנו משהו יתחיל לזוז - זה נראה לי די חסר תוחלת. לא חשבתי בהכרח על משהו כמו הפגנת מסכנות, התדפקות על דלתות ובקשות רחמים, אלא יותר על הכיוון של יזמות עסקית - אולי בעזרת ייעוץ שיווקי מתאים, לפחות בהתחלה (זה דורש איזושהי השקעה כספית - ראית כבר בעצמך שדברים לא זזים מתוך טוב-לב נטו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני עובד במקום ציבורי ואין לי מספיק נסיון עסקי. אשמח אם מישהו ירתם לעניין לתרום לקידום רעיונות ולעזרה (אפילו בהסעות, בהגעה פיזית למקומות רלוונטיים וכו'). אני לא אריה ואני מודע לזה. אשמח לחבור לאריה מתאים (בהתנדבות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |