בתשובה לשוקי שמאל, 23/06/04 11:17
אנחנו לא מלאכים 228026
גיל לדרמן • בתשובה לשוקי שמאל יום ד', 23/6/2004, 12:18
מה זה "כלל העולם הערבי"? אינדונזיה? פקיסטאן? סעודיה? מצרים דווקא, הזו שראש המודיעין שלה נמצא בתל-אביב יותר מבקהיר? או אולי אתה מדבר על אויבים מטאפיזיים וניצחיים, אולי לא ממש עכשיו ובאופן פרקטי, אבל "מתישהוא"? ישראל לפי כל קנה מידה היא מעצמה מקומית (מבחינה צבאית), והיא מהווה מדינת-חסות של המעצמה החזקה בעולם. להציג אותה כאומה הנאבקת יום-יום באויבים חזקים ממנה לאין שיעור ובשל כך "נאלצת" להפלות ולגזול ולדכא מתוך איזו הגנה עצמית בלית-ברירה שכזו זה מגוחך ודמגוגי.
לגבי ה"מטרה" של הפסקת האפליה, אני אנסה לתת תקציר מהיר במיוחד של הגישה הרווחת (יכול להיות שהיא מכונה "ליברליזם", אם כי היום גם לגישה הזו יצא שם רע). הרעיון הוא שאנשים הם שווים מטבעם ובעלי זכויות שוות, ולכן ההתייחסות אליהם כשווים היא ערך בפני עצמה. לכן הפסקת האפליה של חמישית מאזרחי המדינה איננה מכוונת ל"יצירת נתק", אלא היא ערך. כשם שמדיניות כלכלית הוגנת ושוויון בחברה היהודית והערבית בכלל איננה מכוונת ל"אחדות האומה" או להפיס את דעתו של ההמון, כי אם משום שבני אדם ראויים לאושר במידה שווה, וסבל של בני אדם הוא דבר רע ויש לנסות למנוע אותו.

אני יכול לפצוח באירוניה ולספר שאשמח לבשר לבדווים דרי ה"כפרים הבלתי מוכרים" שיש להם את הזכות להסתובב כרצונם בקניונים ולשבת לשתות איזה אספרסו ארוך בבית הקפה השכונתי (למרבה הצער אוטובוסים לא ממש עוברים שם. חבל, כי אם כן הם היו יכולים לשבת בהם "בביטחה". לו רק היו יכולים לשלם את עלותו של כרטיס, כמובן). אבל למען האמת קהות החושים והיהירות אשר עולים מדבריך לא מותירים אותי במצב רוח מתאים לאירוניה. מדיניות האפליה של ממשלת ישראל היא מעוולת ומכוונת, וכל ניסיון נלוז להגן עליה ולהסביר שמול המדיניות המכוונת הזו נהנים ערביי ישראל מ"חופש משרות צבאי" הוא צבוע. לגבי המיסים והאגרות, תשמח לדעת שזכויות יתר אלו מחלחלות אט אט גם לשכבות יהודיות נרחבות. אחד מהסממנים הראשונים של העוני העמוק והקיצוני הוא זלזול והתעלמות מרשויות התקינה והמיסוי של המדינה. אומנם עוני מנוול שכזה הוא לרוב מנת חלקם של האזרחים הערבים, אבל למרבה הצער הבעיה הולכת ומתפשטת גם למקומות אחרים. האבחנה כי "האפליות נוצרו מעצמן מכורח הנסיבות ולא מדובר יד מכוונת" היא מופרכת לחלוטין.

הלוואי שניתן היה "ליטול משאבים" מהציבור היהודי כולו. חלקים גדולים ממנו חיים בחשש יום-יומי לא מחמת קרוביהם של ערביי ישראל דווקא, אלא מאימת הבנקים ואנשי ההוצאה לפועל, מהמאבק הבלתי אפשרי להתקיים מפרוטות ולהרוויח שכר נמוך ובלתי הוגן עבור עבודה קשה ומאומצת. מסתבר כי הם אינם מרוויחים יותר מדי מכך שהמדינה מכבידה את ידה עוד יותר על ערביי ישראל, וספק רב אם זה מה שמנחם את האנשים הרבים הנוספים שהגיעו השנה לבתי התמחוי שצצים כפטריות לאחר הגשם. מאלו לא יכולה המדינה ליטול כמעט דבר (אם כי עושה רושם ששר האוצר שלנו חולק עלי). אולם מדיניות רווחה הוגנת ושוויונית היא איננה בדיונית, ותשרת גם את האוכלוסיה היהודית וגם את הערבית הרבה יותר מהניסיונות הקלושים להציג את האפליה הזו כשמירה על משאביו של הגזע היהודי, אשר הדרך היחידה היא לשנותה היא "ליטול בכפייה מן הציבור היהודי", כאילו מדובר כאן על גטו בפולין.
אני חושב שאם תעשה סקר בערד, תגלה שכשמונים אחוזים היו מעדיפים להיוולד במקום אחר, או לחליפין להגר מהמדינה הזו לכל מקום שבו יקבלו אותם. לא מעטים אחרים היו מוכנים לבזוז את בתיהם של שרי ממשלתנו היקרים, ואף להרחיק לכת ולפעול אף כנגד שכבות שלמות באוכלוסיה אשר נהנות מהסדר החברתי-כלכלי במדינה. אני אפילו לא רוצה לנחש מה מספר מהגר עבודה תאילנדי אשר גורש חזרה למולדתו על מדינתו של עם הספר. האם זהו "כורח הנסיבות"? ברור שלא. האחראי הראשון והעיקרי למציאות הוא מי שמעצב אותה, לא מי שנרמס על ידה. כך המצב לגבי הכיבוש הישראלי בשטחים, העוני המנוול בישראל, מצבם של מהגרי העבודה בישראל, וגם אפלייתם של ערביי ישראל. אחרת כל סוחר נשים מנוול יכול היה לספר לנו ש"אומנם אני אונס אותה ומוכר את גופה לעשרות לקוחות ביום, אבל היא רוצה להרוג אותי. ככה זה, כורח הנסיבות."
אנחנו לא מלאכים 228035
שוקי שמאל • בתשובה לגיל לדרמן יום ד', 23/6/2004, 13:29
קודם כל בוא נסכם על מיתון בחלוקת הציונים: "מגוחך ודמגוגי" זה בסדר, "קהות חושים ויהירות" זה קצת יותר מדי בשבילי. אתה חושב שעצם העובדה שנועזתי להביע דעה על עמדתך היא יהירות?
"כלל העולם הערבי" - מצריים, ירדן, סוריה, עירק, ... הן מדינות ערב. אינדונסיה ופקיסטן אינן ערביות ככל הידוע לי. התמיכה הגורפת של העולם המוסלמי במדינות ערב רק מחזקת אותן. "מדינת חסות" - קצת נסחפת. לא? בכל אופן זה לא עזר במיוחד לוייטנאם הדרומית.
""נאלצת" להפלות ולגזול ולדכא מתוך איזו הגנה עצמית" - לא אמרתי דבר כזה. אמרתי (או לפחות הייתי צריך להגיד) שהאפליות נוצרו באופן ספונטני בלחץ המסיבות ולא במדיניות מתוכננת מסיבה כזו או אחרת.
"הפסקת האפליה של חמישית מאזרחי המדינה איננה מכוונת ל"יצירת נתק", אלא היא ערך." - ככל הנראה (אולי לא לך) אתה חי במשטר רפובליקאי בו השלטון הוא בידי נבחרי הציבור. הציבור רק לעיתים רחוקות פועל לפי אידיאולוגיות וערכים. בד"כ הוא פועל לפי צרכים. (מה גם שהציבור ככל הנראה לא שותף לערכים שלך). אם אתה כופר בכך שצמצום אפליית המיעוט הערבי כרוכה בהפניית משאבים הנגבים בציבור היהודי מן הציבור היהודי אל הציבור הערבי, ובכך שכדי לעשות זאת במשטר דמוקרטי צריך הציבור היהודי לחוש מידה מספיקה של סימפטיה למיעוט, הרי שאתה תמים באופן יוצא מן הכלל.
"בדווים ... להסתובב כרצונם בקניונים ולשבת לשתות איזה אספרסו ארוך בבית הקפה השכונתי" - אחד משנינו רואה את המציאות דרך משקפי האידיאלוגיה שלו. במספר קניונים באזור מגורי הבחנתי כי ערבים מהוים מגזר ניכר בקרב ציבור המבקרים בקניונים. האם אתה חושב שאני צריך להשתתף בבניית ואחזקת קניונים ובתי קפה המגישים אספרסו ב"כפרים הבלתי מוכרים"? חכה קודם שחצי פ"ת תהיה שלי. העובדה שאתה חושב שאוטובוסים לא מגיעים למגזר הערבי, רק מוכיחה שאתה לא מרבה להשתמש באוטובוסים.
""זכויות יתר" אלו מחלחלות אט אט גם לשכבות יהודיות נרחבות" - אכן נכון. והקמת "שינוי" היא פונקציה של חוסר האמפטיה והאחדות בין ה"ממוסים" (מלשון מס) לבין ה"נתמכים". "האבחנה כי "האפליות נוצרו מעצמן מכורח הנסיבות ולא מדובר יד מכוונת"" מוכחת כאן ולא מופרכת.
שים לב איני אומר שלא צריך לצמצם את האפליות, אלא רק שבלתי אפשרי לעשות זאת במסיבות הנתונות.
"להציג את האפליה הזו כשמירה על משאביו של הגזע היהודי, אשר הדרך היחידה היא לשנותה היא "ליטול בכפייה מן הציבור היהודי", כאילו מדובר כאן על גטו בפולין." - איפה ראית כל זאת נבצר מבינתי לדעת. שמא נסחפת ברטוריקה שלך? הכפייה שעליה דובר היא גביית מסים וכל השאר על אחריותך. אם בעיניך מסים אינם כפייה, נסה לגבות אותם בהתנדבות.
"האחראי הראשון והעיקרי למציאות הוא מי שמעצב אותה" - ההנחה שישראל יכולה ליצור בכפייה מציאות לפי ראות עיניה, כאשר כל האחרים (פלשתינאים, מדינות ערב, ארה"ב ואירופה) הם צופים פסיביים וחסרי השפעה, היא הנחה חסרת שחר. המציאות הקשה בה אנו חיים כולל הרדיפות ו"זכויות היתר" של ערביי ישראל נוצרו כתוצאה מסך פעילותם של כל הגורמים בסכסוך הזה. ישראל צריכה לעשות ככל יכולתה כדי לתקן את המצב, גם מבלי שכל האחריות תונח בחיקה הבלעדי.
אנחנו לא מלאכים 228751
זכר מפוקח • בתשובה לגיל לדרמן שבת, 26/6/2004, 18:34
לימדו אותי כאן מושג חדש - תטל"א.

השואל שאל שאלה אחת ואתה מתעקש להשיב על אחרת. הוא שאל למה ערביי ישראל דוחים כל רעיון של צירוף שטחים מסוימים למדינה הפלשתינית העתידית. אולי אפילו במסגרת של הסכם חילופין.

יש יסוד סביר להסביר את העובדה הזאת בעובדה נוספת - שמצבם המצרפי(1) עדיף בעיניהם על אפשרות של חיים כנתינים בממלכת הראיס.

(1)=שקלול כל התועלות מול המגרעות.
אנחנו לא מלאכים 228846
גיל לדרמן • בתשובה לזכר מפוקח יום א', 27/6/2004, 2:17
אתה צודק לגמרי כמובן, ברור (או לפחות נראה לי די הגיוני) שמצבם "המצרפי" של ערביי ישראל טוב כאן יותר מאשר יהיה במדינת "הראיס" (ולא ניכנס כרגע לשאלה מי דחף לעיצוב פתרון לסכסוך בדמות "הראיס"). אבל מה זה משנה בכלל? גם מצבם של יהודי אתיופיה טוב פי מאה לעומת מה שהיה יכול להיות לו היו ממשיכים לחיות בכפרים אומללים בארץ מולדתם. כלום יעלה על דעתו של מישהו שיש בעובדה זו כדי לתרץ אפליה או חוסר צדק כלפיהם? לפי הגישה הזו גם לשחור בדרום ארה"ב אין מה להתלונן על קיפוח, שהרי באפריקה הוא היה במצב גרוע עוד יותר.
לאנשים לא איכפת מה "האלטרנטיבה התרבותית" שלהם, בכל הנוגע לתביעת זכויותיהם. להודי צעיר באנגליה לחלוטין לא איכפת שבהודו הוא היה יכול להיות נפח באיזה כפר נידח. הוא חי באנגליה עכשיו, והוא רוצה הזדמנות שווה לעבוד כמהנדס תוכנה, ערוץ משלו בטלוויזיה, וכבוד כלפי זהותו. הוא לא מרגיש שהוא צריך להגיד תודה שהוא לא גר על העץ ולשתוק. להיספני שחי ובונה את חייו בקליפורניה כאזרח לא משנה מה הם התנאים בגטאות של מקסיקו סיטי, והוא לא יקבל את התנאים הללו כתרוץ לאפליתו כאזרח ארה"ב.יהודי שחי בארה"ב או באירופה גם הוא לא חייב לחיות את "האלטרנטיבה התרבותית שלו". הוא דורש שוויון וייצוג שווה ויחס נאות, ולא מסתפק בזה שלא רודפים אותו או עורכים בו פוגרומים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות