בתשובה ליעקב, 23/06/04 11:01
לא נכה ולא בטיח 228023
דורון יערי • בתשובה ליעקב יום ד', 23/6/2004, 11:55
אני מסכים לגבי החדר הפרטי, חוות דעת שניה ובחירת הרופא, לגבי ההשתתפות העצמית ומינימום לכיסוי אני מוכן רק בתנאי שיהיו טיפולים מסוימים שלא תהיה השתתפות עצמית עליהם, ושההשתתפות העצמית תוגבל עד לסכום מסוים.

מצב שבו אנשים יוותרו על ביקור אצל רופא כי המינוס גדול וכבר הוצאנו 70 שקל על ביקור החודש הוא בעייתי.

יש מספיק אנשים שאין להם על מי להתעלק בשביל 10000 שקל, במיוחד לא אם זה בשביל ניתוח שלא ברור אם יהיה ממי לגבות את החוב.
לא נכה ולא בטיח 228033
יעקב • בתשובה לדורון יערי יום ד', 23/6/2004, 13:16
השיקול אם ללכת לרופא או לא מסובך הרבה יותר מעלות הביקור. יש אנשים שמפחדים מרופאים (ראה את התגובה של רותי בעמוד זה) האם נממן להם פסיכולוג?
יש אנשים שעל כל שטות רצים לרופא ויש אחרים שהולכים רק כשאין ברירה. דרישת כסף נועדה לעזור לבן אדם לחשוב האם הוא באמת רוצה את הטיפול ו/או הביקור אצל הרופא.
ייתכן שאז אנשים שנוהגים ללכת לרופא כל פעם שהילד משתעל ילכו רק כשהילד משתעל יומים. וייתכן שהם ירגישו שזה חשוב להם והם מוכנים לשלם על כך.
זה לא שונה מהשקעה בקניית וולוו במקום סובארו, השקעה בסורגים, במערכות בטיחות לבית וכו'

אם אתה מחפש שוויון לא תמצא אותו אצלי אלא בשאול. שם כולם שווים כלום. אבל אם אנו רוצים למקסם את השרות שכולם מקבלים ולאפשר לאדם להחליט מה יותר חשוב לו אז השיטה היא השתתפות עצמית משמעותית, בייחוד לטיפולים יום יומיים שאדם יכול לבחור אם הוא באמת צריך אותם או לא.

קח למשל את עניין התרופות. נותנים לאנשים מרשם והם לא יודעים אם הם באמת יקחו את התרופה. רוב הסיכויים שלא, בטח שלא את כל הכמות. אבל סתם שיהיה - זה עולה 20 שקל אז יאללה. אם ישלמו מחיר מלא על תרופות כאלו הצריכה תרד דראסטית בלי לפגוע בכהוא זה באף אחד.
תרופות לחולים כרוניים זה סיפור אחר ולזה צריך ביטוח. במערכת שלנו ההיפך קורה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות