בתשובה לראובן, 21/06/04 17:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא רק שזה המצב המעניין, אלא שאם תיקח את החברה מהמוסר אז עיקרת את מושג המוסר מתוכן, ןלך תמצא לך מילה אחרת אם לא אכפת לך. אני לא חושב שאפשר לקרוא להחלטה שלי ביני לבין עצמי להעניק זכויות לבובות הסימפוסונים שעל המחשב שלי ולעולם לא להפיל את ליסה כי זה לטובתי "מוסר". או אם לומר באופן מפורש, לבחור המודרני שחי לבד לשיטתי, אין מערכת מוסרית (כל עוד גם גידלו אותו מכונות, כן? לא היה לו קשר לחברה אף פעם). (זו בעצם תגובה ליונתן נבו, בהמשך לדבריך) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
'' אני לא חושב שאפשר לקרוא להחלטה שלי ביני לבין עצמי להעניק זכויות לבובות הסימפוסונים שעל המחשב שלי ולעולם לא להפיל את ליסה כי זה לטובתי ''מוסר''. '' לא מצאתי נימוק התומך במחשבתך זו. אם המוסר הוא לא יותר מכלי לטובת החברה, והחברה הפכה להיות חברת-יחיד, אין התעקר המושג, אלא השתנה לדבר שונה מהמונחים שלי ולך (בחיים בחברת המונים) קל לדבר עליהם. אלא אם כן הוא היה מושג עקר מראש (טענה שאני לא פוסל), ואז אין הרבה הבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אם אתה מרשה לחברה להיות "חברת-יחיד" (שם לב לאוקסימורון?) אז בטח שתגיע לאבסורד. אני לא קורא לאינטרקאציה של אדם עם דוממים אינטראקציה חברתית, זכותך להגדיר אחרת. אני חושב שהמאפיין שאני מצאתי (היות החברה חברת-רבים) קצת יותר מקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אבצע נסיגה קטנה. ניקח את הגנן הבודד, ונחזיר אותו לחברה. חברה זו תהיה חברה ככל דבר אשר תיארת קודם במאמר, ובכל זאת מגבלה אחת - היא תהיה תלויה באדמה באותה מידה בה הגנן היה תלוי כבודד. האם חברה זו תעניק לגינה זכויות, כגון הזכות שלא להירמס או הזכות לגדול? טענת שכן. אני גורס שהדבר הוא קצת שונה. החברה תכריז כי עדיף לה שלא לפגוע בגינה על מנת שלא לפגוע בעצמה. כאשר הגן לא יהיה רלוונטי עבור צרכי התזונה האנושית, הוא יאבד את זכויותיו. כלומר, אין לו זכות אלא במידה שיש תועלת שהוא מעניק תמורתה. לכן - מדובר בהסדר נוח, שנועד לקדם את חקלאותה של החברה, ולא יותר. הזכות קיימת גם כאשר אין שומרים אותה, בעוד הסדר לא. כנ"ל גם אם אלו היו סוחרים ממדינות אחרות. כלומר, כאשר המוסר הוא תועלתי נטו, אין סיבה שלא לפגוע בסוחרים ברגע שאינם יכולים להועיל. אך בכך השתמשנו שוב במונח שמציין אך ורק תועלת חברתית שניתן לבדוק אותה באופן אמפירי (זהו בעצם מבחן ההישרדות). אנו מתעלמים מהשאיפה למוסר תקין ושלם, אשר מאפשר להתקיים מבלי הצורך בניסויים מתמשכים אלה. כיצד ניתן לדעת משהו על מוסר זה? באותה דרך שמנסחים מדע אפריורי אחר - מסתמכים על הנחה שנראית מקיפה ומסיקים כל מה שניתן ממנה. מה ההבדל? במקום לומר שכל פעם שאני חותך חבל לחלקים שיחסם הוא 3, 4 ו-5, אני יכול לבנות משולש מהם, ולהיעצר שם, אני בוחן מהו המשולש כאידאה. ואז, אם שמי פיתגוראס, אני מגלה שמתקיים לכל משולש & C^2 = a^2 + b^2 - a*b*cos . (כמובן, עד שבא בחור בשם רימאן והורס לי הכל)עכשיו נחיל זאת גם על החברה. במקום לבדוק עקרונות מוגבלים בשיטה המדעית-הישרדותית, נבחן מהם עקרונות שעל פיה בונים חברה אידאית. שלטון של עמים על עצמם נשמע כמו אחד, משום שלכל בן האדם השאיפה לאוטונומיות על פעולותיו, וחברה היא סך של בני אדם. את זה אומר מי שחוקר על פי האידאות, והוא יכול להגיע למסקנה זו בכל זמן. מי שחוקר מהנסיון ההישרדותי יוכל רק לגשת לחברות שהתעקשו לשלוט על אחרות ולראות איך הלך להן בטווח הארוך. אפשרי שדבריי קצת מבולבלים, אבל קראתי את רוב הדיון, ואני כמעט משוכנע שנקודה זו לא הועלתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט משוכנע שהנקודה הזו היא לב ליבו של המאמר של גלעד (עם כמה הסתייגויות - כלומר, לא מספיק לחפש את האידאל, אלא צריך גם שהוא יהיה מעשי. קומוניזם היה יכול להיות יופי, אבל אנשים לא מתפקדים כראוי בסיטואציות כאלו, ואי אפשר להכריח אותם). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |