בתשובה לerez, 21/06/04 19:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני חולק על כך שהנחה כי המוסר הוא יחסי וקיום קודם למהות, מובילה לסכנות גדולות, שאת האיומה בהן המחשת בתגובתך - תפיסת מוסר מעוותת המכשירה את עצמה בכח הטוטאליות של היותה שיטת מוסר, על ידי סילוף העובדות, כאמת עבור בני האדם. אגב, אם מוסר הוא יחסי, באמת אין מקום שאומר מלים בעלות שיפוט ערכי, כגון איום, מעוות וכו', שכן אין מוסר אחד טוב על פני השני במדידתו אם אינך רואה תכלית אחת. זו הסיבה שמאמר זה אינו יכול לתאר את הOught אלא רק את הIs. וכל נסיון לבצע שיפוט ערכי בכלי המאמר הזה נידון לכשלון. עם זאת, יש לי מחלוקות מסוימות לגבי הקישור בין קאנט לבין רוזנברג, לפחות בדבר הצו הקטגורי. יש לשים לב היטב להבדל - קאנט אך ורק מנסח עקרונות כלליים לבחינתה של פעולה כפעולה מוסרית, כשהוא נותן לאדם את תפקיד המחוקק הכללי, או כלשון ניטשה (שטוען בכלל את הרעיון ההפוך) "האדם הוא המחוקק, השופט והמוציא לפועל של עצמו". הוא אינו אומר לאדם שדם או גזע הם מנחים לתפקיד זה (ולטעמי גם הגל לא, אך אין זה קשור לדיון ולכן נוותר על הדיון הזה לבינתיים). הוא אינו נותן עקרון מנחה אחד, מלבד היותנו בתפקיד זה. ההדרדרות מעמדתו, שמדגישה את האחריות, לעמדות מאוחרות יותר, אשר מדגישות אך ורק את הטוטאליות של המוסר, נובעת מייחוס לאדם יכולת להבין כיצד עקרונות כלליים צריכים לפעול. אמנם לא קראתי את כל כתבי קאנט, אך לא מצאתי בספריו נימה המשווה לאדם יכולת מוחלטת, אשר באמת תאפשר לו 'לחוקק' מוסר נאות שיהא מוחלט וגמור. אני אישית מתקשה לפסול את טענתו בדבר הצו הקטגורי. הרי אם המוסר הוא אוניברסלי, משתמע כי עליו לחול על כל מה שיש. ולכן - הנחיה מוסרית חייבת לצייד אותנו באחריות לכל מעשה המשתמע מהעקרון שמאחורי מעשנו המקורי. ועל כך נאמר שהאדם בבחירתו בוחר עבור האנושות כולה. נראה לי כי דווקא קשיים כמו אלה מקלים על אנשים כיום להחזיק בהשקפות רלטיביסטיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי לציין, שלדעתי יש לפרש את המונח "כבוד האדם" כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתביו של קאנט בזהירות. אומנם, קאנט החליף את האל החיצוני באדם האנושי והוסיף בכך תוכן לצורה: "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך והן שבכל אחד אחר, תשמש לך לעולם, גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד". ובכך הוסיף נופך הומניסטי לתורתו המוסרית. אולם, ממשות ערך כלשהו מותנית בממשות החוק הקובע אותו. החוק מותנה באדם ויחסי לו. מכאן שכל תכלית מן ההכרח שתיהיה יחסית. כך למשל , אם הכלל הוא "העבדות מותרת בישראל, כל עוד העבדים אינם יהודים" נהפך לבעל תוכן מוסרי מוחלט מהרגע שמוכרז כחוק אוניברסלי וממלכת התכליות שלו תהיה ישראל. מכאן שלדידו של קאנט גם ערך כבוד האדם, הוא ערך יחסי, התלוי בכלל המערכת המגדירה אותו עצמו – כשלון לוגי זה טמון בשורשי תורתו של קאנט. אומר על כך חוקר קאנט רוזנקרנץ: "כל מסקנות המטפיסיקה הישנה שכרעו ונפלו בביקורת התבונה הטהורה תחת מכות החרב הדיאלקטיות..קמות לחיים חדשים בביקורת התבונה המעשית..מתוך הכרת הכבוד שרוכש לעצמו האני המוסרי חוזרת ונוצרת האמונה בהישארות הנפש ובמציאות אלוהי הצדק והטוב" . מסקנה : הסתמכות על הצו הקטיגורי של קאנט, כנותנת תוקף מוסרי לכלל נורמטיבי המתיר הפליה פסולה, סופה להסתבך בסתירה פנימית. צא ולמד, המרחק בין רוזנברג וקאנט הוא מרחק של כוונה בלבד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, 7 זייתים זה ביצה. ושבע ביצים זה זיתה. כמה זה יוצא חמש זתים ושלושה זיתות בשטרות של שקל שישים ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |