 |
|
 |
||
|
||||
 |
לי זה מזכיר את הסיפור הקצר "רשימות מטרלינג" של וודי אלן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם איזה פסיכואנליטיקן, דומני הלמהולץ. הנ''ל מצליח למשל לשכנע אקסהיביציוניסט, הפותח את מעילו ברחוב ומגלה מבושיו, לשים במקום זה דג האליבוט מתחת למעילו. כלומר מחליף את הסימפטום בתצורה אדפטיבית חברתית.. בחורה אחת אפילו מתרגשת ואומרת שהדבר שינה את כל מהלך חייה. באיזה שלב, כאשר פרויד מנודה על ידי הקהילייה הפסיכיאטרית הוא ניתפס ליאוש, ושואף לעשות הסבה מקצועית. דהיינו להיות אקרובט טרפז בקרקס. אלא שתרגיל מסויים אינו תחת יכולתו והוא מוותר על הרעיון. בדומה לקארל יונג, פורץ ויכוח עז בין פרויד להלמוהלץ, והם ניפרדים אך שוב ניפגשים, וכך הלאה. אלא שהארוע ששם סופית קץ ליחסיהם הוא מותו של פרויד... שווה קריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש מהדורה עברית לספר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו זה מזכיר את הספר ההוא של פ.ק. דיק ( ברקת, איפה את?) שהפסיכיאטר הולך לאירועים משפחתיים במקום הפציינט הנוירוטי שנכנס לחרדות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |