בתשובה לאייל ממאדים, 21/06/04 0:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מפריעה לי, בתגובה שלך ובמאמר עצמו, ההתייחסות למוסר כדפוסי התנהגות מסוימים. בעיניי, זאת החמצה של כל הרעיון המוסרי. מוסר הוא תוצר של הכרעה, רצונית או תבונית, לעשות את המעשה הזה ולא אחר. התנהגות טבעית אינה דווקא התנהגות מוסרית. דתות רואות מוסר דווקא כהתגברות על היצר. רוב תורות המוסר יסכימו לכך. התועלתנות היא תורה שמתייחסת לתוצאות המעשים ולא לכוונות. אבל בניגוד למה שגלעד כתב במאמר 1, היא אינה מתעניינת בשגשוגה של החברה כלל. היא עוסקת, כמו כל תורת מוסר, בקביעה מהו הטוב ומהו הרע. היא מזהה טוב עם הנאה או אושר, ורע עם כאב או אומללות. בחינת מוסריות של מעשה ע"י חישוב הכללי של כמות האושר שהוא יביא, היא תוצאה של הזיהוי הזה, ולא סיבתו. נהוג לחשוב שהתועלתנות היא תורה לא-הומניסטית כי יכול לנבוע ממנה דריסת הפרט לטובת החברה. אבל נראה לי שהיא לא הומניסטית במובן עמוק יותר: היא לא מתייחסת לאדם כיצור שלם ואוטונומי, אלא "מפרקת" אותו לתחושות של הנאה וכאב. (ובקשר למאמר, אפשר להניח שגם חיות חוות אותן). לדעתי, אם נבחן את הרעיון של המוסר, לפחות כפי שהוא משתקף בתורות מוסר, לא נוכל לזהות אותו עם דפוסי התנהגות בלבד. 1 "המוסר התועלתני הקלאסי, אם ניקח דוגמא נוספת, ענה על השאלה 'מהו שגשוג' ב'חברה משגשגת היא חברה שאושרם של חבריה מרבי'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בל נשכח שחלק מההכרעה, הרצונית או התבונית, נובעת מהתניות, ומידיעת שכר ועונש. מהיות ורבים מאלו מתרחשים בילדות (כמו גם פרישת הנושאים לגביהם דרושה הכרעה מוסרית, ואלו שונים במידת מה מתרבות לתרבות), לא פשוט להפריד, ולומר, אדם זה מכריע שלא לבצע מעשה מוסרי מתוך החלטה תבונית טהורה, או אדם זה מחליט משום שאמרו לו ''לגנוב זה פויה'', או חינכו אותו שנון-קונפורמיות גוררת עונש. אפרופו דתות, ראיתי במחקר עם תאומים זהים שהופרדו בלידתם, שיתכן שנטייה לדתיות היא עניין גנטי (כלומר, צורה של ארגון מוחי המושפעת מהגנטיקה). סוג האמונה, נקבע סביבתית, אך ההתעסקות באמונה ובערכי המוסר הרלוונטיים לה, היו זהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה רלוונטי למה אדם מכריע כך או אחרת. העניין הוא ש*הוא* *מכריע*, ולא שבוי בידי נטיות טבעיות או חוקים חברתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שבוי? אני חושב שהוא דוקא כן שבוי בתוך מעטפת שנקבעת ע"י נטיות טבעיות. נסה נא להחליט שאתה חושק באחותך, ותראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא יכול להחליט שתצמח לי עוד יד. מצד שני, אני יכול להחליט שלא לפעול בהתאם ליצריי, או למרוד בכללים חברתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם, להוציא צמחים, מכריעים. אם הם יעמדו בלי לזוז, יטרפו אותם או ידרכו עליהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג כיצד בעלי-חיים מכריעים בין פעולות. אני יודע שבני-אדם מכריעים גם על בסיס מוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע זאת? נחדד: אתה יודע ש*אתה* מכריע גם על בסיס מוסרי. אתה מניח שגם אחרים זאת כי הם נראים ומתנהגים באופן שמזכיר לך את עצמך, וכך מתבססת בך האמונה שנפשם ומוחם של אנשים אחרים דומים מספיק לשלך כדי שתניח הנחות כאלה. לטעמי, כל הדיון הזה על אנתרופוצנטריות, זכויות בעלי-חיים וכו' מתחיל ונגמר כאן: יש המחילים את אותה אנלוגיה גם על בעלי-חיים גבוהים מספיק, ויש שאינם עושים זאת. איני רואה כל דרך ממשית להכריע לכאן או לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לפיסקה הראשונה שלך. יש לי בעייה עם השנייה. לא ניסיתי לטעון שהשאלה על מי להחיל כללים מוסריים תלויה באנלוגיה כזאת, אלא שאי אפשר להעמיד את המוסר על דפוסי התנהגות, אלא על הכרעות. כמובן שלהכרעות יש סיבות ותכליות, אך אלו עצמן אינן מוסר. מבחינתי השאלה אם בעלי-חיים מסוגלים להתנהגות מוסרית אינה רלוונטית לשאלה אם יש להם זכויות מוסריות. אתה בוודאי מתכוון לאנלוגיה אחרת שנהוג לעשות בדיונים כאלה, למשל אנלוגיה לתחושה, רגש, מודעות או תבונה. כאן, גם אני לא רואה דרך להכריע לוגית, אבל זאת נראית לי התחמקות. אני בטוח שלבעלי-חיים יש יכולת להרגיש הנאה וכאב. אני בטוח גם שזה רע להסב להם כאב, וטוב להסב להם הנאה (אבל אני לא יודע אם צריך לתת להם זכויות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני נדחף... מסכים לגמרי עם הטענה "השאלה אם בעלי-חיים מסוגלים להתנהגות מוסרית אינה רלוונטית לשאלה אם יש להם זכויות מוסריות". כנ"ל לגבי מיקוד המוסר בתהליך ההכרעה - למשל במקום לפי התוצאה. הנקודה היא שלמעט לגבי עצמך, גם כך אתה נאלץ לשפוט את השאר לפי התנהגותם, לא? אז למה להגביל זאת לבני אדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין כזה דבר להידחף באייל. לשאלה הראשונה - למה? אני שופט בני-אדם גם לפי התיאורים שלהם את כוונותיהם ומטרותיהם. לשאלה השנייה - אם השאלה היא למה להגביל את המושג "זכות" לבני-אדם, אין לי תשובה ברורה. אני חושש שאני לא ממש מבין את הקונספט של זכויות שאינן תלויות בחברה המעניקה אותן (ולעומת זאת, אני חושב שאני מסוגל להבין את הרעיון של "טוב" ו"רע" שלא תלוי בחברה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התשובה הראשונה, איני רואה את היכולת לתאר כמהותית לעניין. גם, אבל לא רק בגלל שאיננו תמיד ערים למניענו האמיתיים. לגבי השנייה, בעצם התכוונתי לטוב ורע ולאו דווקא למושג העזר ''זכויות'' שאני לא בטוח בעניין הפילוסופי שיש לי בו, גם אם ברור לי שיש לו חשיבות חינוכית מרכזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כן רואה את היכולת לתאר כמהותית לעניין. אני מסכים עם אלון שהבנת הזולת מבוססת על הנחת-יסוד שהוא פועל כמונו, הנחה שמבוססת על אמונה בלבד. אבל בכפוף להנחת יסוד זאת, לתיאור כן יש ערך בשיפוט המוסרי של הזולת. אני לא בטוח כיצד להתייחס לשאלת ''המניעים האמיתיים'' שלנו או של הזולת. יש את מבחן הסבירות, בכפוף לאותה הנחה. מעבר לכך, הסוגייה הזאת יכולה, בקלות, לנטרל כל שיפוט מוסרי לטובת שאלות פסיכולוגיות. זאת סוגיה עצומה, שיש לה גם היבט תיאורי (האם אפשר להתייחס למניעים שלנו כאמיתיים), וגם, ובעיניי חשוב יותר, היבט נורמטיבי (האם ראוי להתייחס לאדם כאוטונומי או כאוסף מניעים, והאם רצוי -תועלתנית - להטיל אחריות על האדם). לגבי השנייה, אני פשוט לא יודע כיצד בעלי-חיים פועלים, ואם אפשר לשפוט את הפעילות שלהם לפי קריטריונים כאלה. אני פועל תחת ההנחה שהתודעה שלהם לא מספיק מפותחת לכך, אבל אם תרצה לחלוק על כך אין לי מה להגיד. בכל אופן, בכל הנוגע להתייחסות של בני-אדם לבעלי החיים, אני בהחלט חושב שאפשר לדבר על טוב ורע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל ההומו-סאפיינסים שמסתובבים על הכוכב הזה אינם חברה אחת גדולה. הם אוסף גדול של חברות שונות עם כללים שמשתנים ממקום למקום. בדיוק כמו שלילדים יש זכויות למרות שהם בעצמם אינם מהווים (עדיין) חלק מהחברה שמעניקה זכויות, כך אין שום בעיה בכך שחברה כלשהי תחליט להעניק זכויות ליצורים אחרים שמסיבות אובייקטיביות אינם נמצאים בקבוצת מקבלי ההחלטות באותה חברה. התביעה שעולה פה לכך שתתקיים הדדיות וסימטריה בכל הנוגע לזכויות, מעידה כאלף עדים על האופי האגואיסטי והמרושע של אלה שמעלים אותה כל פעם מחדש, אבל אינה משקפת בשום אופן את האינטואיציות המוסריות של כלל האוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא התכוונתי למשהו אחר 1. אני רק לא מבין את המושג "זכויות טבעיות". אני מקבל שהחברה יכולה לבחור להרחיב את מעגל מקבלי הזכויות. 1 חוץ מ"האופי האגואיסטי והמרושע". אנחנו מקיימים כאן דיון רעיוני, ואין סיבה להיכנס להערכות פסיכולוגיות. חוץ מזה, פגשתי לאחרונה את גלעד, והוא דווקא אדם חביב להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש ניגוד בין "שבי בנטיות טבעיות" לבין קיומה של הכרעה? הרי תחושת ההכרעה סובייקטיבית, לא? גם אם מכניסים את החוקים החברתיים לעניין, עדיין חש הפרט כי הוא בוחר אם וכיצד למלאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגשתי את זה שאדם לא שבוי בדפוסים ''טבעיים'' או חברתיים כדי ליצור בידול מהתפיסה של גלעד. אבל למעשה, אתה צודק. אם נתפוס את החלק הרלוונטי-מוסרית כהכרעה עצמה, אני לא חייב להיכנס לזה כלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |