 |
לי, כאמור, היה פעם רוטווילר. הוא הגיע אליי גור קטן ומפוחד וכל הרגשות האימהיים שלי התעוררו. לפני כן חשבתי שאני "לא אוהבת חיות". בקיצור, גידלתי את "התינוק שלי" באהבה רבה והאידיליה שגשגה לה. עד שהוא גדל. וגדל, וגדל, וגדל, ויום אחד שמתי לב שהגור הקטן והמפוחד שלי הפך לחיה אימתנית עם מספיק כוח לקרוע אותי לגזרים.
כמה וכמה פעמים ראיתי אותו משסע ציפורים (שמן הסתם עצבנו אותו מסיבה מסוימת), וגם כמה חתולי רחוב שתעו לחצר שלנו יצאו בשן ועין. בגלל החשש מפגיעה באחרים, הוא היה קשור בשרשרת ברזל עצומת מימדים ששקלה משהו כמו חמש קילו, ובכל זאת הצליח להשתחרר ממנה פעמיים ויצא להטיל את חיתתו על ילדי השכונה. הוא רק רצה תשומת לב, אבל עם שיניים ולוע כמו שלו, זה היה קצת בעייתי.
פעם אחת הוא היה חולה וזה עשה אותו מאוד מאוד מאוד עצבני. אני עמדתי רחוק ממנו עם התרופה ביד אחת והאוכל שלו ביד שניה כמה שעות טובות ולא העזתי להתקרב לחית הטרף הזאת שחושפת שיניים מולי. כאמור, התינוק שלי, שגידלתי באהבה. בסוף הזעקנו וטרינר שיזריק לו משהו להרגעה.
חץ היה כלב שגודל באהבה רבה by yours truly ובכל זאת - אני אומרת בפה מלא שהוא היה סכנה לא קטנה לציבור, ובמזל לא קרה כלום לאף אחד. יכול להיות שבגלל שהוא היה הכלב הראשון שלי גם עשיתי איתו קצת טעויות. אבל במקלות לא הרבצתי לו, ולא התעללתי בו, ולא השתמשתי בו לצרכים כוחניים. יש כלבים שהם יותר אלימים מטבעם מכלבים אחרים ובמצבים מסוימים האלימות הזאת מתעוררת. אני חושבת שגם בידי בעלים רגישים הסכנה יכולה להיות גדולה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש