|
אנשי האצ"ל והלח"י תקפו מטרות בריטיות צבאיות מובהקות. הם לא פגעו בנשות וילדי החיילים הבריטים אף שהיו בשפע והיוו מטרה קלה. האצ"ל אף העדיף פגיעה במתקנים צבאיים על פני פגיעה בחיילים עצמם. דפוס פעולה חוזר היה להודיע מראש על קיומם של המטעני החבלה, ואף לשים שלטי אזהרה בצמוד למטענים.
רק לאחר כ"ט בנובמבר 47 הורחבה החזית כלפי הערבים עם פלישת צבאות ערב. במאי-יוני 48 התגייסו אנשי הלח"י והאצ"ל לצה"ל, ובכך הוכיחו שאין להם שאיפות רודניות. בגין שמיר וחבריהם אכן השתלבו בטיבעיות ובהרבה רצון טוב בתהליך הדמוקרטיזציה שנמשך עוד שנים לאחר קום המדינה. האופי הדמוקרטי של המדינה מוסד על ידי רוב הישוב שהיה מזוהה עם ההגנה, שהיה גדול ומתון משני הארגונים הנ"ל.
נכון שלא הכל היה ורדים ושושנים, היה סזון, והיה פרשת אלטלנה (16 הרוגים לאצ"ל ו 3 לצה"ל), והיו פאשלות כמו בפיצוץ מלון המלך דויד. עדיין, אפילו הלח"י, הזעיר, עונה יותר לקריטריונים של לוחמי חופש מאשר לטרור, יותר ממנו האצ"ל הבינוני ועוד יותר ההגנה, הגדול.
|
|