בתשובה לצחי ברזיק, 02/02/00 17:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. היהודים לא הצליחו להקים מדינה בטרם השואה, כך שאי אפשר לומר שלמדינה הזו הייתה איזשהיא השפעה על השואה עצמה. מנהיגי הישוב היהודי התעלמו מהמתרחש באירופה, אלא אם יכלו לנצל זאת לצרכים תעמולתיים. הציונות המרכזית - זו של תנועת העבודה - לא ראתה את השואה באה, לא התכוננה אליה, ולא עשתה שום הכנות או זירוזים. מי שכן עשה זאת היה זאב ז'בוטינסקי, עם "תוכנית האווקיואציה" שלו. ב. העובדה שכמה אנטישמים חושבים שיש עם יהודי לא אומרת שיש אחד כזה, כמו שאין גזע יהודי. אגב, לא אלפרד דרייפוס ולא אנה פרנק לא היו ציונים וודאי שלא ניצלו על ידי הציונות: אלפרד דרייפוס היה, עד יומו האחרון, פטריוט צרפתי; אנה פרנק נרצחה על ידי אלו שהאמינו שיש גזע יהודי. הדוגמאות שלך רעות מאד. ג. הציונות היא פשע. אתה, אולי, נהנה מהפשע, ולכן מסרב להכיר בו ככזה; או טוען שהפשע היה הכרחי ומוצדק; אבל פשע הוא היה. ד. "ביזוי זכרם של המתים"- של המתים היקרים לך, אני מניח - לא של האנשים, שאת שמותיהם לא אני ולא אתה מכירים, שנטבחו על הציונים. זכרם חשוב פחות, אני מניח; הם היו בצד הלא נכון. את המורשת הציונית אני מקפיד לבזות. היא לא ראויה ליחס אחר. ה. הדימוי שלך (של זאבים, להקות, ו"טריטוריות מחיה") הוא דימוי נאצי בעיקרו. כך גם האידיאולוגיה של האומה כזאב. כמה טוב שלמדנו מהם כמה דברים, נכון? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, למדנו מהנאצים דבר אחד - למדנו שאכן ישנם זאבים בעולם. לא, לא דימיתי את האומה הציונית-הארית לזאב, כפי שטענת ב''עדינות'' אשר למדתי לצפות לה מכתיבתך. הזאבים במטאפורה שלי הם כל בני האדם, בין אם נרצה בכך או לאו, ולא היה בכוונתי אפילו לרמוז לאנלוגיה לאומנית-פאשיסטית כמו זאת שהצלחת לחלץ מדברי. אין בי שום נטיה לפאשיזם, למרות טענתך, והייתי מעדיף לחיות בעולם שבו אין ''טורפים'' דוגמת מוסוליני, היטלר או היידר. אך בין התקווה הנאיבית לעתיד טוב יותר לבין המציאות העגומה, מרחק שמיים וארץ. נכון לכרגע, או אולי ייטב להגיד, נכון ללפני מאה שנים, לא הייתה לנו ברירה - מדינה יהודית הייתה כורח המציאות, והעובדה שלא הצליחו להקימה עד שהיה מאוחר מדי, אין בכדי להוריד מחשיבותה אלא דווקא להיפך - יש בכך הוכחה ניצחת לכך שהקמתה לא הייתה טעות. הציונות לכשעצמה אינה פשע - מפעלו של תאודור הרצל, כמו גם העובדה שהיה מבין הראשונים שניבאו את הזוועות העומדות להתרחש (או לפחות חשו בהן), מקנים לו, בעיני ובעיני אחרים, מעמד של גיבור, ולא של פושע. הפשעים שבסופו של דבר אכן בוצעו, אני לא מנסה להכחיש, על ידי המתישבים היהודים, בוצעו בתהליך יישומה של הציונות. יכולתי לטעון לזכותם שהיחס שקיבלו מן התושבים המקומיים לא היה יחס הומניטרי במיוחד, בלי צורך (אני מקווה) לספר לך על האירועים זבי הדם שהתרחשו כאן בין מלחמות העולם, אך במקרה כאן אני מסכים איתך. מסכים איתך על כך שבמהלך יישומה של הציונות אכן בוצעו כאן פשעים נגד האוכלוסיה המקומית, אשר עכשיו הזמן לכפר עליהם, אך לא על שאר הדברים שכתבת. אבל שוב - לא, הציונות לא הייתה פשע. כמו שניסיתי להבהיר בפסקה הראשונה, לא טענתי שקום המדינה הציל רבים מן השואה, אלא להיפך - שקום המדינה לא הספיק להציל את קורבנות השואה, אך אולי הציל אחרים, בעבר, בהווה, ובעתיד. כך גם הבאתי את דרייפוס ואת אנה פרנק כדוגמאות לכך שלא איפשרו לבני אותו ה''עם היהודי'' לחיות את חייהם למשל כפטריוטים צרפתים (או גרמנים, או רוסים, או פולנים, או תושבי כל ארץ אחרת). נכון, אלפרד דרייפוס היה פטריוט צרפתי. חייל נאמן, מסור, אולי אפילו קצת מרובע, שעד יומו האחרון דבק באמונתו הנאיבית שכל הפרשה מקורה באי הבנה מצערת. אבל העובדה שהוא חש כצרפתי, לא גרמה לסובבים אותו להפסיק לראות אותו כלא יותר מאשר יהודי אשר ''צרפתיותו'' לעולם מוטלת בספק. אנחנו עם מסיבה הרבה יותר קונקרטית מאשר העם האוסטרי למשל - אנחנו עם כי הכריחו אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציונות היא פשע, כי כאידיאולוגיה היא דורשת לעצמה את זכות ההגדרה העצמית, אבל שוללת אוןתה קטגורית מבני עם אחר. על ידי שלילה קטגורית זו היא מכשירה כל מעשה נבלה כלפי בני אותו עם. היא פשע, כי היא מעודדת קסנופוביה, את התפיסה ש"כל העולם נגדנו". אם ייחסתי לך דעות שאינן דעותיך, אני מתנצל. אני נתקל יותר מדי באנשים שאומרים ש"אחרי מה שעשו לנו בשואה, מותר לנו לעשות הכל", או, לחילופין, "אין מוסר, וכל עם צריך לעשות כל דבר שיקדם את עמדתו", וזו עמדת "אדם לאדם זאב". בלהט הויכוח, יחסתי דעות אלה לך, ואם אלה אינן דעותיך - שוב, אני מתנצל. אשר לדרייפוס - פרט קטן שמערכת החינוך הצי(ו)נית מסתירה ממך, הוא העובדה שפרשת דרייפוס הביאה את צרפת כמעט אל מלחמת אזרחים, ושזהו משבר בהסטוריה הצרפתית שמוזכר בנשימה אחת עם מהפכת 1789. מצד אחד היו הדרייפוסארים - אלו שתמכו במשפט חוזר לדרייפוס - ומצד שני הייו אנשי הצבא, הימין והדת, שהתנגדו למשפט חוזר. תוצאה חשובה אחת של משפט דרייפוס היא החילון הטוטאלי של המערכת הצרפתית, במיוחד מערכת החינוך, לאחר שהציבור הרפובליקני - שהיה הרוב - הבין שאנשי הדת לעולם לא יסכינו עם הדמוקרטיה. זה לקח שגם אנחנו יכולים ללמוד. דרייפוס - והנה עוד פרט שמערכת החינוך שלך משמיטה - זוכה לחלוטין מכל אשמה, הוחזר לצבא, ובטקס מרשים, הוענק לו אות לגיון הכבוד, האות הגבוה ביותר שצרפתי יכול לזכות בו. אמותנו של דרייפוס במערכת הצדק הצרפתית *הוצדקה*. הוא השתתף במלחמת העולם כמג"ד תותחנים, והגיע לדרגת סגן אלוף. האנשים שהביאו למאסרו זכו לקלון, ולפחות במקרה אחד, התאבדו. "מדינת היהודים" של הרצל היא אחד מספיחי הפרשה, ולא החשוב שבהם. אנה פרנק הוסתרה במשך ארבע שנים על ידי הולנדים אמיצים, שסיכנו את חייהם כדי להציל את משפחתה. חלקם מתו במחנות ריכוז. כן, הנאצים הביאו את מותה, אבל הלקח שאני מוצא בסיפור שלה הוא לקח של גבורה אנושית, לא לקח של "אדם לאדם זאב". אנה פרנק, כפי שיודע מי שקרא את יומנה, הזדהתה עם העם ההולנדי - וכהערת אגב, לא הייתה יהודיה על פי שום קריטריון, פרט לחוקי הגזע שהחזיקו בהם הנאצים ומחזיקים בהם הרבנים. מדינה יהודית לא הייתה כורח המציאות. יהודים רבים היגרו לארה"ב, לדרום אמריקה, לדרום אפריקה ולאוסטרליה - הרבה יותר מאשר היגרו לפלסטינה. התנועה היהודית החשובה ביותר בין שתי מלחמות העולם הייתה תנועת הבונד, ששאפה להשתלבות יהודית בקרב העמים בהם ישבו, הייתה סוציאליסטית ודגלה באידיש כשפת העם היהודי - כלומר, בנורמליזציה של העם היהודי, לא בחזרה אל תהילת ימים עברו. הם לא יכלו לדעת שיבוא היטלר. פתרון אחר היה השתלבות בברית המועצות, שאכן הקימה קריקטורה של מדינה יהודית. התנועה הציונית לא חזתה את היטלר. גם משעלה, היא לא עשתה שום דבר מיוחד. רוב יהודי גרמניה היגרו לארה"ב, לא לפלסטינה; רוב המהגרים לפלסטינה לא היו ציונים, והממסד הציוני נלחם מלחמת חורמה בתרבות שהביאו עמם. הם חיו כאן רע מאוד; אני מפנה אותך לחלק הראשון של ספרו של תום שגב, "המליון השביעי". מעבר לכך, לפחות בתחילת ימי הנאצים, היה שיתוף פעולה מתוך שיתוף אינטרסים בין הנאצים לבין המנהיגים הציונים: הנאצים רצו בהגירת יהודים, וגם הציונים רצו בכך. עד כמה תרם העניין לערעור מעמדם של יהודי גרמניה כאזרחים שווים? כנראה שלא יותר מדי, אבל הציונות שמשה במשך זמן רב כעלה תאנה של המשטר הנאצי, בבואו לתקוף את היהודים; הקריאה "לכו לפלסטינה" הייתה קריאה נפוצה. הדברים אינם חדים וברורים כמו שהתעמולה הציונית מנסה שיראו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אנסה להתווכח איתך, מאחר והידע ההיסטורי שלך הוא נרחב יותר משלי. אך בכל זאת, מספר הערות קצרות להבהרת הנקודה שלי: א. דרייפוס, על פי עדויות שקראתי, סירב להאמין עד סוף ימיו שהפרשה מקורה היה באנטישמיות, אך עובדה היא שכך היה. הסיבה שהעלתי אותו, במודע אגב ולא תוך הסתמכות על אנקדוטות של משרד החינוך, היא בכדי להראות שהאנטישמיות כפתה את הציונות גם על המתבוללים ביותר שבין היהודים. גם אנה פרנק, אגב מהווה דוגמא בדיוק לאותה נקודה, וזאת הסיבה שהזכרתי אותה. ב. ארה"ב, כפי שבטח ידוע לך, לא ששה ושמחה לקבל מליוני מהגרים, ואף סגרה את שעריה, כמו שאר מדינות העולם, בפני פליטים שברחו מגרמניה ערב המלחמה. הפיתרון הזה, אם כן, לא הועיל. ג. ברית המועצות כמקום למדינת היהודים? אתה בטח מתלוצץ. עוד הרבה לפני הקמתה של ברית המועצות הוכיחו הרוסים שהיהודים לא רצויים שם. אין לי מושג על מה אתה מדבר במקרה זה, אך יתכן שיש להאשים את הבורות האישית שלי. אני מבטיח לך שאנסה לברר בקשר לזה. ד. היטלר לא היה הראשון, ואני גם לא חושב שהאחרון. מרתין לותר ורבים כמוהו הקדימו אותו בגרמניה ומחוצה לה, והם אלה שמראש הכינו את הקרקע להיטלר. ה. אני מקבל את ההתנצלות, ואכן, רבים ביננו ה"פאשיסטים הציונים" וכנגדם הפאשיסטים סתם, שאף אינם מודעים להיותם כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל תחושה שאתה שייך איכשהו ל"גוש שלום", בגלל שטיפות מוח כגון זו פקיסטנים בקנדה גאים להגיד שהם אנטי-ציוניים ושציונות היא טרור, דבר חסר כל הגיון, אם כבר ההגדרה העצמית של ערביי ארץ ישראל כפי שהיא מנוסחת ב"PHASED PLAN" נושאת שלילה קטגורית של הגדרה עצמית לעם אחר ואף דוגלת בהשמדתו (ולא נדבר כבר על זה שהעם ש'הוגדר' כעם הפלסטיני לא היה משום מה כל כך מהיר להגדיר את עצמו כעם, בעוד שהיה מסופח למצריים או לירדן) בעוד שקיימות כבר שתי מדינות אשר בין אזרחיהן נמנים אילו אשר על פי הגדרה זו הם פלסטינים (ישראל וירדן). בזמן שאפילו אחד הפעילים המשמעותיים בציונות-זבוטינסקי (אשר נחשב לאחד מהקיצוניים מבינהם) רצה להקים מדינה בה זכויותיהם של המקומיים יהיו שווים לאילו של היהודים. כן "נישול חסרי הפרוטה" לא נישמע כל כך טוב אבל זה נבע מאדם שלא ידע בכלל על קיומה ופועלה של התנועה הציונית או על המצב בארץ ישראל בזמן בו כתב את "מדינת היהודים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |