|
ודאי שאתה יכול לתקשר עם הילידים. זה אולי יצריך מאמץ מצידך, אבל זה בהחלט אפשרי. בכל אופן, מובן מאליו שיש מחוות אנושיות שיובנו על-ידי כל אדם. חיוך, למשל, הוא אוניברסלי, וכך גם הבעות פנים אחרות. להניח את כלי הנשק שלך על הקרקע היא גם מחווה שמעט מאוד אנשים לא יבינו. בקיצור, ברגע שברור לך שמה שמולך הוא אדם, אתה מסוגל לתקשר איתו, אתה מסוגל להניח הנחות מסויימות לגבי אופן הפעולה שלו, ואתה מסוגל לפתח מערכת מוסרית, בסיסית ככל שתהיה, ביניכם.
לא טענתי שלא *ניתן* להאציל זכויות למה שבא לנו. השאלה היא האם בכך שאנחנו מאצילים זכויות לחתולים, אנחנו יוצרים *מערכת* מוסרית איתם, או לא? התשובה היא לא. בכך שאני האצלתי זכויות לחתול, אין משום מחויבות של החתול להאציל לא זכויות. למה? כי אנחנו לא מתקשרים בינינו, ואי אפשר לקבוע מהן הזכויות והחובות של כל צד במערכת המוסרית הזאת. נסה לגרום לחתול שלך להבין שלא משנה כמה נמאס לו מכך שאתה מלטף אותו - אסור לו לנעוץ בך ציפורניים. אני מוכן להתערב איתך שלא תצליח בכך, ותעדיף פשוט ללבוש מכנסיים יותר עבים להבא.
להאשים כל סוציוביולוג ב"דרוויניזם חברתי" אינו אלא אי הבנה מוחלטת של צורת המחשבה הסוציוביולוגית. מכיוון שאתה אף הוספת על כך עלבונות ורפש, אינני רואה כל סיבה להסביר לך היכן אתה טועה.
אין צדק טבעי. מי שמדבר על צדק טבעי מדבר על הצדק שלא וזהו. הדבר היחיד שדומה לצדק טבעי הוא אותו צדק שנובע ממערך הכוחות הקיים בין השחקנים השונים. אם לאחד השחקנים יש כוח מעל ומעבר לכל היתר - הצדק יקבע על פיו, וזה יהיה טבעי לגמרי. אם קבוצה של שחקנים יכולה להתאגד כנגד אותו דיקטטור - הם יקבעו את הצדק. וגם זה יהיה טבעי בעליל. אין זכויות יסוד לא מותנות של הפרט, משום שכל זכות מעצם היותה זכות מותנית בהכרת החברה בקיומה. אם החברה אינה מכירה בקיומה של זכות לחופש הדיבור, לא יהיה לך חופש דיבור. חד וחלק. אם החברה תחליט מחר להכיר בזכותך לרצוח חברי כנסת - תהיה לך הזכות הזו, אף כי היא לא התקיימה קודם לכן. בעוד כמה שנים, תוכל אפילו לטעון שמדובר ב"זכות יסוד לא מותנה" לרצוח חברי כנסת, ולראייה תביא את העובדה שהזכות הזאת מוכרת ע"י כלל החברה. אין אימפרטיב מוסרי ואין תוקף אוניברסאלי. את זה אין צורך להסביר בכלל: לחברות שונות יש מערכות מוסריות שונות בתכלית. אין מוסר אוניברסלי, ולכן לא יכול להיות אימפרטיב מוסרי שנובע מתוקף אוניברסלי.
|
|