בתשובה ליעקב, 16/06/04 16:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סוף סוף אנחנו מסכימים על משהו! שני המקרים שדיברת עליהם מביעים את הדיעה שלי - בתי הספר צריכים להגיב בחומרה כלפי מקרי אלימות כאלו. אומנם באמת במקרה השני רוב ההורים היו מתלוננים (ואכן אפשר להבין זאת), אבל זה צעד בכיוון נכון, כך שכל מקרי האלימות מטופלים. בנוגע לתחרות, זה פשוט יהפוך למצעד מכירות של בתי ספר. ואם נניח (כפי שטענת) שרוב ההורים לא מוכנים לגישה כזאת של בית הספר, אז ברוב בתי הספר המצב יישאר כמו היום, ונגמרה הרפורמה. ובנוגע לשוט מהמאה ה-19: היום תלמידים (גם ביסודי) מאיימים על המורים שיעזו לגעת בהם. "מה תעשי לי? תרביצי לי? נראה אותך נוגעת בי!" - ציטוט לא מדוייק אבל זאת רוח הדברים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו בהחלט מסכימים על המטרה. העניין הוא שהדרך כאן הוא העיקר. האם באמת נראה לך שרוב ההורים ירצו בתי ספר שטופי אלימות? האם באמת רוב ההורים (או מיעוט בעל משמעות צרכנית) אדישים לגורל ילדיהם? נכון. בהתחלה יהיו בתי ספר שימכרו להורים כאן לא נבלבל לכם במוח והמורים לא יענישו את הילדים שלכם. כשההורים יגלו שזה לא טוב הפיקציה הזאת תעלם. אבל בהעדר תחרות שום דבר לא נעלם ושום דבר לא נבחן. הכל הופך להיות האשמות וקרקס של חלקלקות לשון. אחד אומר השיטה שלי נהדרת אבל המורים לא יודעים כלום, השני אומר השיטה מזוויעה והשלישי אומר שאין מזגנים. לכשלון יש אבות רבים ורק ההצלחה יתומה - כי אין הצלחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |