|
||||
|
||||
חישוב קל מראה שבשביל להאכיל את תושב ארה"ב, למשל, נשחטות כמה מאות-אלפי פרות מדי יום. ההרג הזה מבוצע בידי קבוצה של מעטים, שבוודאי מושפעים (או הושפעו לפחות בהתחלה) רגשית ממה שהם עושים, ומודעים לתוצאות של פעולותיהם. (לגבי, כך לפחות אני יכול להעריך, השתתפות אקטיבית בשחיטה של פרה הוא מעשה שלא הייתי עומד בו רגשית, בעוד שאכילת המבורגר אינה מהווה מכשול.) האם יש להם רגשות אשמה? אולי לא, כי הם נולדו לחברה שבה מראות כאלו היו נפוצים (כלומר - לא החברה שלנו). אולי היו להם פעם, אבל הם הודחקו (פסיכולוגיה). אולי הם עדיין חיים עם זה, אבל צריכים להתפרנס. אולי באמת רגשות האשמה שלהם גרמו להם לפרוש מעבודתם אחרי 20 שנה, ודור חדש תפס את מקומם. בכל מקרה, יש מספיק סיבות שבגללן רגשות אשמה של אנשים המבצעים מעשה מזעזע לא יגרמו לדעיכת התופעה. אני לא מבין את הערתך על התקשורת. אם אין מוסר שאומר שיווצרו רגשות אשמה, אז למה שהתקשורת תיצור אותן? אתה אומר שהרגשות יווצרו מסיבות פיסיולוגיות (כתגובה לכך "ששימפנזה זועקת בכלוב"). אבל מי אומר שהתקשורת תראה בכלל את השימפנזה בכלוב? למשרות שלו היו משדרים שחיטה של פרות בפריים-טיים היתה לכך השפעה מסויימת, לא שמתי לב שיש לתופעה הד תקשורתי רב. מדוע? אולי זה מקדם את האינטרסים של מגדלי הבקר, או של בעלי ההון. אולי זה היה פוגע ביחסינו עם ארגנטינה. ואולי זה פשוט "מקדם את החברה" לפי איזה שהוא קריטריון אד-הוקי. כך או כך, המסקנה היא שאין כל ערובה לכך שהתקשורת ורגשות האשמה ימנעו ביצוע של כל מעשה לא-מוסרי-בעליל למען קידום החברה. או במילים אחרות, הרג פושעים אינו מוסרי למרות שייתכן שהיה מקדם את החברה. אז למה הרג פושעים זה לא מוסרי? אולי אבולוציה זה לא הכל? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |