בתשובה לברקת, 14/06/04 22:35
2 הערות 226085
שוקי שמאל • בתשובה לברקת יום ג', 15/6/2004, 1:41
הביטוי "דיון עקר" יצא לי "תוקפני" מעבר למה שהתכוונתי ואבחנתך כי גם דיון ב"אייל" על חוסר השוויון הגלובלי או צפיפות האוכלוסייה הוא בעצם דיון עקר היא תגובה הולמת.
כוונתי היתה להצביע על הנטייה של ויכוחים ציבוריים להתמקד על נושאים המכילים הרבה מטענים אמוציונליים (האמהות. טובת הילד, זכות ההורות, נצחון רוח האדם על הנכות) אך מעט מהות רציונלית כמו נגיעה לבעיות חברתיות חשובות/אמיתיות.
סיפור האימוץ הוא כזה. יש כאן 2 זוגות שאף אחד מהם לא עשה משהו הראוי להערכה מיוחדת או ענין מיוחד ולטעמי המשמעות היחידה של הסיפור הוא הטיפול הבירוקרטי הלקוי של רשויות הסעד והמשפט. עו"ס ושופט אדישים ובטלניים תרמו לא מעט לכאב המככב בפרשה זו. לטעמי גם מקרה הנכה האמהית הוא כזה. לצד האמפטיה לנצחון רוח האדם על מגבלותיו והכאב הנגרם לאנשים כאשר החברה אינה רוצה או יכולה לסייע להם להשיג את מאוייהם הנואשים, צריך גם לשים את המקרה בקונטקסט רציונלי. באמצעים שהשקיעה אותה אשה או משפחתה או מדינתה כדי להרות ולטפל בילד, היה אפשר להציל ממוות מאה ילדים בעולם השלישי. אנו צריכים את ההתרגשות וההתעלות האמוציונלית, אך אנו צריכים לא פחות את הדיון השקול והרציונלי.
2 הערות 226176
ברקת • בתשובה לשוקי שמאל יום ג', 15/6/2004, 12:05
האם היתה אמוציונליות בתיאור שלי את האם הנכה? אולי קראת אמוציונליות, אבל התחושה שלי למראה התמונות היתה מעורבת. מצד אחד, כמובן ש"זכותה" ללדת ולגדל ילד, והילד עצמו גדל והתפתח יפה. מצד שני, התחושה של פריק שואו (למרות שמדובר בתיאור המעודן של הבי.בי.סי) לא איפשרה לי להזדהות איתה לגמרי.

לעומת זאת, העובדה שבהודו היא לא היתה מגיעה מעבר לקיבוץ נדבות, לא עלתה על דעתי כלל. כל מקרה יש לשפוט בקונטקסט שלו (וסליחה על הדוגמה הנדושה - אבל בדמי השכלתו ותחזוקתו של סטיבן הוקינג היה אפשר להציל ממוות אפילו מאתיים ילדים).

מעבר לזה, מסכימה שהרעש סביב המקרה רק מזיק לעניין עצמו, ושמשהו פגום בחוק בתחום הזה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות