בתשובה לניצה, 11/06/04 0:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע עקירת מתנחלים מעזה,תפגע במערכת הערכים האלטרנטיבית של המתנחלים. במדה ויקימו ישובים חדשים במרחק קילומטרים ספורים בנגב המערבי.ויישבו שם את אותם אנשים,הם לפתע לא יהיו איום אידיאולוגי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להסתכל על זה אידיאולוגית ולא טכנית. עקירת ההתנחלויות יהיה כאילו רוורס במהלך בו מאמינים המתנחלים לפיו העם היהודי שב לארצו כחלק ממהלך גדול כאשר מלחמת ששת הימים ולב הארץ אשר הגיע כך לשליטת היהודים, מהווים קפיצת דרך במהלך הזה. עקירה ונטישה של חבלי ארץ אלו כמהלך בחירי של ממשלת ישראל יכול להיות סתירה למהלך הזה. ולשבירת הגב האידיאולוגי של המתנחלים מעבר לשבירה הטכנית של עקירה ויצירה מחדש של כל המערכות שהיא דבר לא פשוט בכלל. גם אני חושבת שגם אם ח''ו יעקרו את הישובים לא תחלוף ''הסכנה האידיאולוגית'', אבל היא תסבול זעזוע קשה מאוד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חס וחלילה תהיה עקירת ישובים, אז אחרי שתגמור לנגב את הריר שנזל מזוית הפה, תגלה שה"סכנה הקיומית" לא רק שלא חלפה, אלא שהיא תלבש צורה מסוכנת הרבה יותר. עם כל האנרגיות המתקבלות ממצבים של קושי, המתנחלים יתחילו להיות פונקציה גדלה והולכת של הציבוריות הישראלית. כשהממסדים הזקנים יקרסו משחיתות וחוסר אמון של העם בהם, יהיה להם תחליף טוב. מבית המדרש המתנחלי המאמין ביעודו של עם ישראל בארצו. לא נעים להודות, אבל אם היה משהו שעשה טוב מ"בחינה חינוכית" למתנחלים, הרי זה תהליך אוסלו, שהכריח אותם לגדול מבחינת התודעה וההכרה העצמית שלהם. אני חושבת שכל מי שקשוב למה שהולך בציבור הזה, יכול לראות שיחד עם השבר של תהליך אוסלו, התפרצו הרבה כוחות, החל מהאמנות, והתקשורת, עבור בלימוד תורה, ומעורבות חברתית, וכלה בפוליטיקה, שהיו רק בפוטנציאל רדום שם. כל עוד לא הציתו אש בזנבו של הציבור הזה, הוא התנמנם לו בנחת, וגידל את ילדיו תוך התעניינות מינימלית בסביבה שמעבר למיידית. המצב עכשיו שונה בתכלית. הנסיגה והעקירה, אמנם יהוו שבר גדול, אבל גוף חי, תוסס, ובריא, טבעו שהוא מתגבר על משברים כאלה. אל דאגה, בגישה הגאולית יש אפשרות לספוג עליות וירידות. למשל: במדרש רבה פרשה יא נאמר: "דומה דודי לצבי, (משיר השירים), מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה.." בגאולה צפויות עליות וירידות. אז זו ירידה כואבת, אבל היא תעבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>אם חס וחלילה תהיה עקירת ישובים, אז אחרי שתגמור לנגב את הריר שנזל מזוית הפה, תגלה שה"סכנה הקיומית" לא רק שלא חלפה, אלא שהיא תלבש צורה מסוכנת הרבה יותר אולי בגלל שמאז ששת הימים צרבנו לערבים במוח שאחנו עם שטלטן שלא מוכן להכיר שיש להם זכויות ורצונות וגרמנו להם ולנו להיכנס לקצוניות שאי אפשר כבר לצאת ממנה? אולי בגלל שכל מה שהמתנחלים היו אומרים פעם לפני האינתפדה הראשונה שהם רק רוצים לחיות כשכנים של הערבים היה שקר שהכוונה שלו היתה האדונים הם שכנים של חסרי הזכויות? אולי בגלל שאחנו בנינו במו ידינו את "הסכנה הקיומית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''סכנה קיומית'' אינני מתכוונת לערבים. זה מתייחס לדיון ישן שהיה לי עם השוטה, בו הוא הגדיר אותי ושכמותי, כסכנה קיומית עבורו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני קצת מסכים איתך. החלום המשיחי די עמיד בפני המציאות, כפי שחסידי הלובביצ'ר מוכיחים לי השכם והערב מעל גבי האוטובוסים ("כתוב לרבי!" הם מאיצים בי, כאילו לא שמעו על שביתת הדוורים הגדולה בגן-עדן), כך שלא ביום אחד ניוושע. ובכל זאת, אופטימיסט מושבע כמוני אינו יכול שלא לקוות. על האנרגיות של המתנחלים את בטח יודעת הרבה יותר ממני, אבל לפחות חלק גדול יותר מהאנרגיות של המדינה יוכל להיות מופנה לכיוונים קצת פחות הזויים (בסדר, בסדר. לכיוונים קצת פחות יהודיים). המחשבה על מה היה יכול להיות מצבנו היום אם מיליארדי הדולרים לא היו נזרקים על מעלה צלפחד וגבעת תרח אלא על שדרות ואופקים מעוררת תקוה קטנה למרות הכל. הירידה הכואבת שלך עשויה, עם קצת מזל והרבה שכל, להיות תחילתה של עליה. ובאמת, כשאתה נמצא בים המלח כל כיוון הוא עליה. את המשפט הראשון שכתבת אני מנסה לא לראות כאיום אלא כתחזית, ובאלה אני מעדיף את שרון וכסלר (מה לעשות, יש לי טעם משונה, וכמו שניחשת הריר באמת ניגר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשאתה נמצא בים המלח כל כיוון הוא עליה" לא שמעת על הבולענים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בולענים *בתוך* הים? מזל שבכל מקרה אתה צף שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה צף, בוודאי שיש כיוון ''למטה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען כבודה של ההגינות, ולמען האמת למען כבודם ואנושיותם של המתנחלים עצמם, יש לטעון בתוקף שמאז ומעולם ועד היום הם חיים את חייהם ''תוך התעניינות מינימלית בסביבה שמעבר למיידית''. האלטרנטיבה היא גרועה פי כמה. הייתי רוצה להאמין שרק מתוך חוסר מודעות וחוסר התעניינות ומעין אדישות בורגנית המאפיינת לא פעם גם את התל-אביבים יכול אדם לגדל את הילד שהוא אוהב ולשלוח אותו מדי יום ביומו לבית הספר בכביש ליהודים בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיון שבמציאות הקיימת ביש"ע, יש הרבה כבישים שהם ללא-יהודים בלבד, אני לא רואה בזה בעיה מוסרית חריפה מידי... מלבד זאת, אם ערבים לא יירו בכבישים, אני מניחה שאף מתנחל לא יתנגד לכך שהם יסעו ביחד פגוש אל פגוש. בכלל, נראה לי ש"כבישים ליהודים בלבד" עם הקונוטציה הגזענית, זו המצאה של האולטרא שמאל, שביסודו האידיאולוגי יש את שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל, כל עוד היא שומרת על זהותה כמדינת הלאום של העם היהודי. בשמאל הזה *כל* מה שתעשה מדינת ישראל הוא לא לגיטימי, מלבד צעדים אשר יקדמו את הכחדתה כמדינת העם היהודי. לכן הגבלת נסיעה של ערבים באיזורים מסויימים מסיבות ביטחוניות ברורות, הופכות אצלו לגזענות. המתנחלים רואים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, כמעשה שאין מוסרי ממנו. לפיכך, המוסרנות הזאת, שביסודה מצויה שלילת קיומה של המדינה היהודית, כמיטב הצביעות האירופית שלאחר שטבחו ביהודים, ממרקים את מצפונם הנוצרי בכך שהם מלבישים על היהודים את חטאיהם, לא מתחילה להתקבל על הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכבישים ליהודים ניתנו כמובן כדוגמא בלבד (דרך אגב, אילו הם הכבישים ל"לא יהודים בלבד"? היכן הם עוברים, וכיצד הם מתוחזקים? בידי מי?), ולכן לא אכנס לעומק היבט ה"בטחוני" שבהם. כמעט כל פעולה של ישראל בשטחים הכבושים הוסברה כפעולה "מסיבות בטחוניות", כולל הקמתם של לא מעטים מהיישובים, וגזל של חלק לא מבוטל מהאדמות. אולם כאמור, הכבישים מהווים דוגמא. אני מניח שאני לא מבקר בשטחים הכבושים באופן תדיר כמוך ולא באותן סיטואציות, אולם גם לי יצא לשרת בהם כחייל, ופעם או פעמיים אף לעסוק ב"אבטחת יישובים". אני מכיר פחות או יותר את המציאות מהצד של האדונים, ואני זוכר עד כמה חדה ומטרידה היתה ההכרה הברורה שכאן יושבים אנשים אשר בונים את חייהם על אומללותם של אחרים. אני חושב שלא קל לו לאדם הממוצע לבסס את חייו על החרבת אלו של שכנו מבלי שיגנו עליו האדישות והאפטיה, ולכן אין בליבי ספק שעל מנת לגור בחלק מההתנחלויות יש צורך באטימות מוסרית מסויימת וביכולת להתעלם מסיבלם של בני אדם. דרך אגב, יש הבדל בין דעתי זו לבין הגישה הנפוצה באותו חלק מהאליטה השלטונית שאת מכנה "השמאל", להטיל על "המתנחלים" את כל הנזקים אשר גורם מפעל ההתנחלות למדינת ישראל (המוסריים והחומריים). מפעל ההתנחלויות הוא מפעל ממלכתי ולא של המתיישבים עצמם. לולא הם, היו נמצאים אחרים שהיו תופסים את מקומם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבישים שרגל יהודי לא דורכת בהם מחשש לחייו הם הכבישים ללא-יהודים בלבד. דרך האכיפה של הכלל הזה אגרסיבית במיוחד... כדי שיהיה ביננו דיון אינטלגנטי הוא צריך להיות על מערכות הערכים היסודית עליהם מושתת השקפת העולם שלי ושלך. משפטים כמו ''אנשים הבונים את חייהם על אומללותם של אחרים'' מאוד מופרכים מבחינתי. אני מבינה שאתה חושב כך אבל התחושה המוסרית שלי כלל לא מתחברת למילים הללו. מבחינתי זה לא נכון. המציאות שאתה מתאר פשוט אינה המציאות אותה אני חיה. לכן אין טעם שנדבר על הפרטים אלא, אם בא לך, על הכללים מהם נובעת תפישת המציאות הזאת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על הזמן, מפות של איזה גלפנד אחד העסיקו אותי בזמן האחרון עד מאוד.. בכל אופן, למרות שאפשר לומר שההסבר ה"שמאלני" הסטנדרטי הוא שהטיעון שלך הינו דמגוגי (שהרי יש הבדל בין אפרטהייד על פי חוק לבין העובדה שיהודי שפוי בנפשו לא ייכנס לרמאללה בגפו או ינוע על כבישים מסוימים), אני חושב שאכן הוא במקומו. האופנה הנאו-ליברלית השלטת כיום היא אכן להבדיל הבדלות מדוקדקות בין חוקים תאורטיים ועקרונות נעלים (להם מקנים חשיבות רבה) לבין המציאות בשטח (אשר לעולם איננה אלא "מקרה פרטי" חסר חשיבות לכשעצמו). הגילוי הקיצוני של ההשקפה הזו היא למשל מוכנותם של אנשים רבים אשר מחשיבים עצמם כ"שמאל" מדיני לזרוק מליוני אנשים לבית כלא ולזרוק את המפתח, משום שבעיקרון, פורמלית, זו כבר לא הבעיה שלנו. אולם כמובן, ההבדלה הזו כבר איננה מתארת היטב את עולמנו. החומות הן לא תמיד פיזיות, ההפרדה היא לא תמיד בחוק מדינה, ומבחינת המציאות אין הבדל בין עוול "חוקי" של 100% לבין עוול שמתקיים ב99.9% של ה"מקרים הפרטיים". לצורך העניין, אני מקבל את העובדה שכבישים בהם מסוכן ליהודים להימצא הינם כבישים ל"לא יהודים בלבד", ובפרט במציאות הקיימת אפשר לומר שהם ל"ערבים בלבד". זה איננו יוצא דופן כל כך, שהרי ישנן שכונות ל"שחורים בלבד" בארה"ב (גם אם לא על פי חוק), קניונים ומרחבים ציבוריים אשר מוגבלים ל"רמת הכנסה ממוצעת ומעלה" (לא ע"י חוק בירוקרטי של ממשלה דיקטטורית, אלא ע"י כללי השוק החופשי האדישים והניטרליים לכאורה), ועוד דוגמאות רבות ומוכרות. אני ברצון אתעלם מההיבטים הפורמליים של הכיבוש, ואשאל לגבי ההתגלמות שלו בחיי היום-יום. לגבי הכבישים, כמובן שעולה מיד שאלה - אילו הם הכבישים של היהודים, ואילו הם של הערבים? אני זוכר לטובה למשל את כביש המנהרות החדיש והמתוחזק היטב. מסקרן אותי אם גם הכבישים ל"ערבים בלבד" הם באותה רמה מרשימה. שהרי תסכימי איתי שאם מעט יותר ממאתיים אלף בני אדם לוקחים לעצמם את הכבישים המרכזיים, המהירים, המתוחזקים והישירים בעוד הם משאירים לשני מליון תושבים כבישים משובשים, מעוקלים, איטיים וחסומים לבקרים, אין בזאת מן הצדק, גם אם כנגד "כביש ליהודים" יש לנו "כביש לערבים". ובצדק יכולים להרגיש אותם המליונים פגועים, ממש כשם שתושב שכונת הרכבת בלוד שנזרק מהקאנטרי של רמת-אביב ירגיש פגוע אם יטיחו בו ש"לך יש את השכונה שלך שאנחנו איננו יכולים להיכנס אליה". אפשר להמשיך כמובן. אם אלפים ספורים של בני אדם ברצועת עזה לוקחים לעצמם אחוזים ניכרים (20 אם אני לא טועה?) של האדמות הטובות, וגם במים ושוב בכבישים ובעתודות בניה הם לוקחים לעצמם מעל ומעבר לחלקם על פי ההגינות והצדק, ובשל כך סובלים מליונים, הרי זהו עוול. בין שזהו עוול שמוכרז בחוק או קיים דה-פאקטו. אי אפשר לדעת זאת לבטח כמובן, אבל אני מאמין שאפילו הפלסתינים היו מתייחסים אל ההתנחלויות אחרת לו היה קמצוץ של אמת בדברי המתנחלים ומדינת ישראל על כך שהם באים לגור כשכנים. אלא שמעטים מהיהודים הגרים בגדה המערבית באו לחיות שם כשכנים, כאנשים אשר מוכנים לקבל את שמגיע להם בצדק כחלק מחברה של בני אדם המתגוררים בחבל ארץ מסוים. מראשית דרכו היה מפעל ההתנחלות הישראלי כרוך בגזל ובדיכוי, ומראשית ישיבתם במקום חמסו ממשלות ישראל זכויות יתר עבור התושבים היהודים. לו היו מסתפקים באדמות אשר מאפשרות חיים של כך וכך בני אדם ומאשרים תוכניות פיתוח בתאום ותוך התחשבות בשכניהם במידה והיו נזקקים לעוד, לו היו לוקחים מים וסוללים כבישים רק די צורכם של כמה עשרות או מאות אלפי בני אדם אשר באים לחיות בכבוד בין מליונים שכבר נמצאים שם, ניחא. אישית, לא היה לי הרבה כנגד מפעל שכזה. אולם כל גג רעפים אדום ופסטורלי משמש בתפקיד כפול - בית למשפחה וחסם בפני התפתחות עתידית של משפחות רבות אחרות. כל כביש עוקף נסלל כדי לאפשר תנועה ולחסום תנועה בו זמנית. כל מועצה מקומית שבתחום הקו הירוק היתה מתוכננת בגודל סביר ובהתחשב במציאות סביבה, קיבלה מעבר לתחום הקו הירוק שטחים המספיקים למספר בני אדם גדול פי מאה ואלף, על מנת ששטחים אלא לא יוכלו לעולם לשמש לטובת פיתוח חייהם של המליונים האחרים. יחיו נא המתיישבים היהודים עד כמות שהיו מעיזים לחיות בחיפה או בתל-אביב או בכל מקום מהוגן אחר בעולם. יואילו נא ויחיו כמידת ההגינות אשר לה מחוייבים מאתיים אלף אנשים בקרב מליונים אחרים, או כך וכך אלפים בקרב מליון וחצי ברצועת עזה, וכנ"ל בירושלים. אז אפשר להתחיל לדון בהתעניינותם ב"סביבה המיידית" שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סליחה על האיחור. אצלי המחשב בעיצומים. לא הצלחתי להבין: למה בית עם גג אדום צריך להפריע לבית עם אנטנת מגדל אייפל? אם ההתייחסות לבניית הבתים היא על בסיס פרטי, אין שום צדק והגיון בדרישה שלא ייבנו בתים עם הגגות האדומים על אדמות מדינה, בדרך שאינה פוגעת ברכוש הפרטי של האדם שגר בבית השכן. כל אדם בונה איפה שהוא רוצה, ובלבד שאינו גוזל את רכושו הפרטי של האחר. אדמות מדינה הן של המדינה, ולא של האדם הפרטי, וזכותה המלאה של המדינה לתת אישור לאנשים מסויימים לבנות את ביתם במקום זה או אחר על אדמתה. אם אני מבינה נכון, הסיבה לכך שאתה רואה בהתנחלויות דבר שמתפתח על חשבון אומללותם של האחרים, היא בעצם לאומית. נראה לך שאם היהודים בונים בתים במקום מסוים, זה לא מאפשר את הבעלות הלאומית הערבית על אותו מקום. אחרת, אין משמעות לחלוקה של "כמה אדמה יש לכמה אנשים" מלבד השאלה הלאומית. השאלה שלך הרי לא נובעת מנקודת מבט קומוניסטית. הצדק שלך אינו נפגע מזה שיש, נניח, ערבים עשירים, ושני אחוז מהם מחזיקים שמונים אחוז של אדמה שבבעלות ערבית, ושאר ה98% מחזיקים את שאר ה20%.אם שורש הבעיה שלך הוא לאומי, אז השאלה היא לאומית, ואין משמעות כלל למספרים היחסיים. אם תאמר שהלאומיות אינה חשובה בעיניך, אז היא אינה חשובה גם ליהודים וגם לערבים, ולכן אין שום בעיה בכך שתהיינה התנחלויות בכל מקום על אדמה ציבורית. זה לא מגביל אף אחד, ולא הופך אף אחד לאומלל. אם הלאומיות חשובה בעיניך, אז כמובן השאלה שעולה היא: של מי הארץ הזאת? של איזה לאום? מהי התשובה שלך? התשובה שלי היא שהארץ הזאת היא של העם היהודי. היא מולדתו במובן הכי עמוק ואמיתי. אנשים אחרים, שאינם יהודים, יכולים לחיות בה כאנשים פרטיים, אבל לא כלאום עם זכויות לאומיות. זה מבחינתי הדבר הנכון והצודק. אם יעניין אותך, אוכל לפרט את הנימוקים שלי לדעה הזאת. כל עוד זו דעתי על המצב הצודק בארץ ישראל, ברור לך שאני לא חשה שום אי צדק בכך שחלקים מהארץ נמצאים תחת ריבונות יהודית. להפך, אני חשה אי צדק ועיוות בכך שיהודי אינו יכול לחיות בחלקים מסויימים של ארץ ישראל על אף שהם מצויים בשליטת מדינת ישראל, רק משום שהוא יהודי. מבחינתי, הציונות היתה תנועה צודקת מתחילתה ולא רק בדיעבד, כפי שטוען רובינשטיין בספרו. לדעתי- לא "מגיע לנו להיות כאן כי אנחנו כבר כאן" שזה טיעון כוחני וחסר בסיס של צדק, אלא "מגיע לנו להיות כאן כי הארץ הזאת שלנו, בצדק". כדי לשכנע אותי שיש עוולה בקיום ההתנחלויות, אתה צריך לשכנע אותי שאין לעם היהודי זכות על הארץ הזאת. אם תצליח בזה, אתה תצטרך לשכנע אותי בשלב הבא, למה אין עוולה בקיום תל אביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה לכשעצמה היא איננה לאומית. הבעיה היא עוני, השפלה, דיכוי, סבל רב שלא לצורך ופגיעה באיכות חייהם של אנשים רבים. תופעות בלתי צודקות כאלו אינן ייחודיות לשטחים הכבושים - הן קורות גם בתחומי הקו הירוק, לערבים, יהודים, חרדים ומהגרי עבודה. הסיבות לאפליה ולדיכוי הן רבות - על רקע של גזענות, שינאת האחר, אתניות, מאבק מעמדי מודע לעצמו או לא, רשעות חסרת מובן של ממש או אדישות בורגנית שמאפיינת חלקים גדולים כל כך בחברה המודרנית. בשטחים הכבושים העוול הוא הצורם ביותר, הוא בוטה וגורם לסבל רב במיוחד לכמות גדולה מאוד של אנשים. ספציפית, זהו עוול שנגרם על בסיס אתני-לאומי, אולם עוול דומה שהיה נגרם על רקע של מאבק מעמדי לא נראה לי כגרוע פחות. חשבתי שדי היה בפירוט שבראשית הדיון על מנת להדגים את העוול המכוון אותו גורמת המדיניות הישראלית, אבל אם לא הבהרתי את הדברים די צרכם אני אפרט מעט יותר. "אדמות המדינה" שאת מדברת עליהן (עליהן נבנים הבתים עם הגגות האדומים) הינן אדמות עושק וגזל. הן הפכו לאדמות מדינה לאחר שהופקעו מבעליהן המקוריים "לצרכים צבאיים", או משום שבעליהן לא עיבדו אותן במשך זמן מה (שלוש שנים אם אני לא טועה, לפי החוק העותומאני) משום שהצבא הישראלי מנע מהם לעשות זאת באלימות. יש דוגמאות ספציפיות לרוב, ואני אתמקד באחת מהן (הנתונים מתוך דו"ח בצלם על ההתנחלויות), האזור של "רצועת ההר". ההתנחלויות באזור זה נבנו בשתי שרשרות מקבילות לאורך הגדה. הראשונה והמרכזית סמוך לכביש 60, כאשר המטרה היא במפורש להגביל ולשלוט על ציר התנועה הפלסתיני המרכזי באזור. הציטוט הרלוונטי מתוך תוכנית האב להתיישבות לשומרון וליהודה, תוכניות לפיתוח האזור לשנים 83-86 של משרד החקלאות והחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית: "ברצועה זו מתרכזת עיקר האוכלוסיה הערבית בישובים עירוניים וכפריים. ציר גב ההר [כביש 60] הוא בעיקרו ציר תנועה ערבי מקומי. התיישבות יהודית לאורך ציר זה תיצור חיץ מנטלי בהתייחסות לגב ההר, וכמו כן היא עשויה לצמצם את ההתפרסות הבלתי מבוקרת של ההתיישבות הערבית". חלק מההתנחלויות באזור הן מבודדות יחסית ושולטות על קטעים קצרים מהכביש, אולם ישנם גם גושים השולטים על אזורים משמעותיים יותר, כמו למשל גוש שילה-עלי-מעלה לבונה , או "שמעה" על תוואי הכביש בדרום הגדה ששטחה הבנוי הוא מצומצם למדי (265 דונם כולל המאחז דרומית לה), אולם גבולותיה המוניציפליים מכילים יותר מעשרת אלפים דונם, פי ארבעים מהשטח הבנוי שלה. רמאללה ואל-בירה חסומות מצפון-מיזרח ע"י בית-אל והמחנה הצבאי, אשר מנתקים גם את הרצף הטריטוריאלי שלה לעין-יברוד וביתין. ממזרח נחסמת התפתחותה של רמאללה ע"י פסגות (אשר צמודה ממש לבתים האחרונים של רמאללה). כלל המרחב האורבני של שכם (כמאתיים אלף איש ביחד עם מחנות הפליטים והכפרים הסמוכים) מוקף לחלוטין בהתנחלויות הר-ברכה, יצהר, קדומים, שבי-שומרון, אלון-מורה ואיתמר. חסימת ההתפתחות של ערים ויישובים אלו גורמת לעלייה ניכרת בצפיפות הדיור, וכמובן פוגעת בזכותה של האוכלוסייה להתפתח ולהעלות את רמת חייה (שהרי לא רק ילדים יהודים יכולים לשאוב הנאה מבנייה ציבורית - גן משחקים למשל). ההתנחלויות ברצועה המזרחית מהוות דוגמא טובה יותר לאפליה השיטטית באספקת המים. צריכת המים של כ 5000 נפשות בבקעת הירדן שווה ל 75% בקרוב של צריכת המים הכוללת של כל האוכלוסיה הפלסתינית בגדה המערבית, המונה כשני מליון בני אדם. ישראל שואבת אחוז ניכר מהמים במאגרים המשותפים, ונוקטת אפליה קשה בכל הנוגע לאספקת המים. בחודשי הקיץ, למשל, 'מקורות' מגבירה את אספקת המים להתנחלויות, ובמקביל -מצמצמת- את אספקת המים ליישובים פלסתינים סמוכים. אני מניח שאין צורך להסביר מדוע אפלייה באספקת מים לאוכלוסיה כבושה פוגעת בזכויות הבסיסיות שלה. אפשר להמשיך עוד ועוד, ואני מפנה אותך לדו"חות ארגון 'בצלם' המכילים מידע נוסף רב על הנושא - בעיקר בכל הקשור להגבלות על התנועה ועל ההתפתחות החקלאית, אותן כמעט לא הזכרתי. ההתיישבות היהודית בגדה המערבית איננה התיישבות אזרחית תמימה של אנשים אשר באו לחיות כשכנים ולהצטרף לחברה עצומה (מליונים!) של בני אדם אשר כבר חיו במקום קודם לכן. מטרתו העיקרית של מפעל ההתנחלויות היא איננה לבנות ולפתח, אלא להרוס ולהגביל. הבתים עם הגגות האדומים לא נועדו רק על מנת ליישב משפחות, אלא קודם לכן ובעיקר על מנת למנוע ממשפחות אחרות התפתחות נורמלית. קהילות גדולות לא חיות כרובינזון קרוזו בבית עם רעפים. יש קהילות אורבניות ויש כפריות, ולכל אחת צרכים שונים. יישובים זקוקים למרחבים ציבוריים (להקמת מפעלי תעשייה, פארקים, בתי ספר ומרפאות, וכו'), עתודות קרקע לפיתוח עתידי (שהרי לא רק ליהודים נולדים ילדים), שטחי מרעה ואדמה חקלאית בקהילות מסוימות, ועוד. ההתיישבות היהודית בשטחים לא הוקמה על מנת להשתלב ולפתח את הקהילות הקיימות, אלא על מנת להגביל ולהכיל אותן. לזאת אני מתכוון כשאני אומר שהמתנחלים חיים את חייהם על חשבון אומללותם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מכך שהיהודים באו לארץ ישראל, כדי להקים בה מדינה יהודית ולא כדי "להשתלב בקהילות המקומיות ולפתח אותן". אם בעיניך המטרה הזאת אינה ראויה, אז אפשר להתדיין על זה, אבל אי אפשר לבוא בטענות שהקמנו מדינה לעם שלנו ולא "השתלבנו בקהילות הקיימות" כאשר זו המטרה המוצהרת והברורה שלנו. המתנחלים פשוט ממשיכים את אותה גישה ביהודה שומרון ועזה, שהם חלק משמעותי וחשוב מארץ ישראל ההסטורית. הטענות על חסימת ההתפתחות הטבעית באיזור שכם מוזרה קצת למי שמכיר את המרחבים שם, ומכיר את המרחק בין ההתנחלויות ובין שכם. גם מסביב לרמאללה יש לא מעט שטחים ריקים. איזור השפלה נראה כמו סלמס ליד המרחבים של יהודה ושומרון ולא נראה לי שיש טענות על מחנק משמעותי שם. פשוט בונים לגובה. מה שנראה לי עומד בבסיס הטענה הוא שבאמת ההתנחלויות נבנו כך שהן לא מאפשרות רצף ערבי. זה עניין לאומי ולא פרטי. יש מקום לכל אדם שרוצה לבנות את ביתו (הערבים שם אפילו לא צריכים לחכות לאישור של מישהו, הם בונים תחת כל עץ ועל כל גבעה), אבל ההתנחלויות בכוונה מונעות רצף ערבי שיכול להיות גרעין של ישות לאומית. מה לא מוסרי בזה, בעיני מי שחושב שארץ ישראל כולה היא ביתו הלאומי של העם היהודי, ולא של לאום אחר? אם יש לך טענות על המישור האנושי הפרטי, נניח מחסור במים, ואם הן נכונות, (משום מה ב"צלם" לא נחשב אצלי למקור מהימן ואובייקטיבי), אני מסכימה שצריך לתקן אותן. אבל "עוולות" שנובעות מהגבלת הגשמת הלאומיות הערבית אינן נחשבות אצלי לעוולות, אלא להפך. אם לפי מה שאתה אומר, היסוד הלאומי אינו רלבנטי מבחינתך, אז גם לך אין בסיס לטענות על הבסיס הזה. אגב, עוולות קיימות גם כלפי ההתנחלויות, והמתנחלים. למשל במסגרת העליהום הכללי עליהם במשטרה ובתקשורת, המשטרה פרצה לביתו של אדם ביצהר, גנבה את העדר שלו ללא שום חקירה ודרישה, רק לפי טענה לא בדוקה של ערבי (שידוע כמתלונן סידרתי נגד התושבים שם -כ400 תלונות בשנים האחרונות) שהעדר שייך לו. המשטרה גם לא עדכנה את כיתת הכוננות של המקום, כך שכשתושבים ראו את הערבי הולך עם עדר של אחד מהם, הם חשבו שזה שוד, והזעיקו את כיתת הכוננות שהחלה לרדוף אחריו. הערבי ברח, והמשטרה עצרה את אנשי כיתת הכוננות למספר ימים.... אני מכירה מקרים רבים נוספים של התאנות המשטרה למתנחלים, הכאות, מעצרי שווא, ומשפטי שווא. האם גם העוולות הללו מפריעות לך באותה מידה? אם לא, תסביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי אז יגלו המתנחלים שמעורבות חברתית בקליטת ילדי עולים בשדרות,או חקלאות אקולוגית בנגב המערבי,משפיעים הרבה יותר על החברה הישראלית.מאשר אליטה מתנחלת בתוך מיליוני פלסטינאים ברצועת עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיגלו לבצע פרויקט מעורבות חברתית בשדרות,זה הרבה יותר קשה מאשר להתנחל ברצועת עזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך, יש הרבה גרעינים של ''בני מתנחלים'' העוברים לגור בעיירות פיתוח וקושרים את גורלם עם אנשי העיירות הללו. מזה שאתה כנראה לא יודע את זה אני מסיקה על מידת ההשפעה שיש לכך על החברה הישראלית.... (הגרה בין חדרה לגדרה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אחרי ההתנתקות יהיו יותר מתנחלים שיעברו לגור בעירות פיתוח, ויקשרו את גורלם עם החברה הישראלית,כך שהחברה הישראלית רק תרויח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אם ח''ו יהיה גירוש של יהודים מארץ ישראל, יהיו הרבה יותר מתנחלים בתל אביב. שם הם יעסקו בהגשמת האידאל האמיתי והנכון מכולם. בניית הנהגה נכונה ואמיתית לעם ישראל ששב לארצו, ותוך כדי כך שכח בשביל מה הוא קיים. אם נגיע חס וחלילה לכך שהמדינה תתחיל להגשים את הציונות ברוורס, כלומר תעקור את היהודים מארץ ישראל, זה יהיה סימן לכך שמה שהמדינה צריכה באופן דחוף זה לא תיקון כלכלי, או חברתי קוסמטי, אלא הענקת טעם לקיום שלנו כאן. האנשים בעיירות הפיתוח אולי לא מצויים במצב כלכלי כל כך טוב, אבל ברובם הם יודעים בשביל מה הם חיים כאן, על פיסת ארץ זו, ומוכנים להקריב הרבה בשביל להמשיך לחיות כאן. בכך, מצבם הרבה יותר טוב מזה של רוב התל אביבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר יהיה להתחיל מהעמדת פושעי אוסלו לדין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(א) ברובם הם יודעים בשביל מה הם חיים כאן. (ב) מוכנים להקריב הרבה בשביל להמשיך לחיות כאן. למה, לדעתך, מצבם הרבה יותר טוב מזה של רוב התל-אביבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מספיק טעם לקיום שלי כאן, בלי ששכמותך יסבירו לי מה הטעם הנכון לקיום שלי לפי דעתם. אבל אני חושש שכשאתם תתחילו ''בהגשמת האידיאל האמיתי והנכון מכולם'' שלכם, טעם הקיום שלי כאן בהחלט יועמד בספק. ברם, אל תהיי בטוחה שה''תלאביבים'' (לצורך העניין אגדיר את עצמי כתלאביבי של כבוד, למרות שאני יושב בעירך) לא יודעים בשביל מה הם חיים כאן, ובייחוד תטעי מאד אם תחשבי שהם לא יהיו מוכנים להקריב במלחמת האזרחים הקטנה שתפרוץ כאן (והיא תפרוץ, ככל שתתעקשי יותר את וחבריך ''להזכיר לנו בשביל מה אנחנו קיימים'') כדי להגן על טעם הקיום שלהם פה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |