 |
מסכימה איתך לגבי הסכמה של השותפים על העקרונות, לא מסכימה בהכרח לגבי מיסוד (אם כי אולי אנחנו לא מגדירים מיסוד אותו דבר. אני מגדירה מיסוד כגופים מוכרים על ידי כולם לקביעת עקרונות ומנהגים על ידי כל המאמינים. לדעתי זה לא מתחייב וההסכמה על העקרונות יכולה לנבוע ממסורת בעל פה של מנהגים בפועל. יכול להיות שאפשר לכלול את עצם המסורת בהגדרה של מיסוד).
נראה לי, שהבעיה היא לא איך שאני מגדירה אלוהים, אלא שבעצם אני לא מגדירה אלוהים בכלל. לדעתי, כל מה שמישהו מאמין שהוא אלוהים ומתייחס אליו כמו לאלוהים - מבחינתי הוא אלוהים - בכל מה שקשור לעצם ההגדרה של מהי דת.
אני גם מפרידה בין אדם דתי לבין אדם מאמין. אני חושבת שיכולה להיות דת שמבוססת על פרקטיקות סביב רעיון של אלוהים, ללא אמונה באלוהים שנמצא במציאות מחוץ לתודעה.
מדוע לקיים פרקטיקות סביב זה? האמת, אני לא יודעת. גם לי זה מוזר. אבל יש אלפי אנשים שזו דרך החיים הדתית שלהם. זהו אחד נושאי המחלוקת והדיון הערים ביותר בקרב קהילות פגניות: מה המשמעות של דת שהאלוהים שלה הוא ארכיטיפי והאם זו באמת דת או דרך חיים מוזרה. אני נמצאת בצד המתרס שחושב שראייה כזאת נובעת מרצון ליהנות מן הסיפוק הנפשי שמעניקה דת במקביל לרתיעה מאלוהים שיש לו השפעה על גורל האדם ואפילו חוסר יכולת להאמין במשהו שאי אפשר להוכיח.
אבל בלי קשר לכך שאני אישית לא רואה את אלוהים בצורה כזאת ולדעותיי הפרטיות לגבי מה זה אלוהים, אני עדיין חושבת שכל ראייה של אלוהים, מופרכת ככל שתהיה, שכוללת תפיסת עולם, ריטואלים, מנהגים ומערכת מוסרית - מספיקה כדי להגדיר תופעה מסוימת כדת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש