 |
אגב התגובה של טל: אותו מקור יודע דבר, סיפר לי, שאפקט החממה שהציע סאגאן כהסבר לחומו של נוגה, הוכח כבלתי אפשרי, כיון שהכוכב פולט 15% יותר חום ממה שהוא קולט.
הרושם שלי הוא שוליקובסקי מעורר הרבה כעסים משום שהוא מקלקל הרבה דוגמות שהממסדים הארכאולוגיים והפיזיקליים רגילים בהם. במיוחד כשהוא לא "משלנו" כלומר לא גדל אצלנו ולא שמענו עליו מקודם.
בזעיר אנפין אני יכולה לספר על חוויה אישית, שבאמת מצוייה כמה סידרי גודל נמוך מזו של וליקובסקי: לפני כמה שנים גילינו באקראי ממצא מסויים לגבי הדרך בה מתפתחים השרירים. זה לא היה בתחום הרגיל של המעבדה, שהתמחתה בעיקר במערכת העצבים, אבל הממצא היה מעניין ו"הלכנו אחריו". זה גרם לכך שהתגבשה אצלנו תאוריה מסויימת לגבי הדרך בה המיוטום מתפתח, וניסינו לפרסם את זה. נתקלנו בקיר מוחלט. הסתבר שיש כבר מישהו שהיתה לו תאוריה בנושא (שגויה לחלוטין), והוא סרב לאפשר לנו "העולים החדשים" בענייני שרירים, לפרסם. עד שלבסוף פרסמנו את זה בעיתון נמוך. הניקוצים של המבקרים של המאמר ההוא, הולידו עוד עבודה רבה שגרמה לנו להוציא בסופו של דבר סידרת מאמרים בנושא בעתונים טובים, כי הצלחנו להגיע לעורכי העתונים ב"דרך עוקפת", כי ההוא בכל זאת לא היה בעל עוצמה אבסולוטית.
אבל עד היום רוב הציטוטים בספרות הם מהמודל הראשון השגוי. יש אנשים שמרשים לעצמם לתקוף את המודל שלנו גם אם יש להם ביסוס מדעי מגוחך, משום שהם שייכים לדוגמא שהיתה שלטת שם קודם, והאנשים שלהם מוברגים טוב יותר במערכות העתונים. אנחנו מוציאים מידי פעם מאמרים חדשים שמאשרים שוב ושוב את המודל, על אף שזה כבר משעמם אותנו, כדי שהמודל שלנו לא ילך לאיבוד תחת רגליה של הדוגמא הקודמת, על אף שהראנו באותות ומופתים, שיש בה בעיות מהותיות ושהבסיס הנסיוני שלה רעוע מאוד.
אני מתארת לי שמה שוליקובסקי היה צריך לעבור היה פי אלף יותר קשה כי שם הוא הרגיז את כ-ו-ל-ם. לכן בעיני, הבוז והזלזול של הממסד המדעי, אינם מעידים בהכרח על העוצמה המדעית של טיעניו, הרי בעצמי חוויתי מעט מהזלזול הזה על דבר קטנצ'יק לגמרי.
הבוז כמובן גם לא מאשר את טיעניו, אלא צריך להתייחס אל הנושא עניינית, ולהוכיח או להפריך את מה שהוא אומר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש