בתשובה לאביב י., 12/06/04 21:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוסיקאים, נשיאים וסלבריטאים אחרים לא מסתובבים באותם המקומות בהם מסתובבים ''פשוטי העם'' בעודם בחיים, וגם במותם הם שומרים על אקסקלוסיביות. ''עולמם'' הוא המקום המיוחד אליו הולכים הסלבריטאים אחרי שהם מתים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה לפחות שיש מידור בקרב אוכלוסיית הסלבריטאים. למען נשמותיהם העתידיות של קשישי להקת פינק-פלויד, אני מקווה שהמוסיקאים והנשיאים המשוגעים לא מגיעים בסוף לאותו המקום. ____ "The Fletcher memorial home" - אחד מהחביבים עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, זה אלבום טוב? כי אחרי החומה לא הקשבתי יותר לדברים שהם עשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב אותו. יש לציין שאני לא מכיר את מה שפינק עשו בין "הלוואי שהיית כאן", שאני די מתעב, ל"החומה", ולא את מה שהם עשו אחרי "החתך הסופי" (התפרקו מווטרס?). בכלופן, מפרספקטיבה של הפרוגרסיב בכללותו1, "החתך" הוא יחיד ומיוחד. לא רק שאין בו פומפוזיות, בכלל אין בו הברקות מוזיקליות נוצצות. מצד שני הוא צנוע ומזוכך, עם "מסר" מוזיקלי ברור וצליל מיוחד משלו, ומאוד מאוד מרגש. 1 עד כמה שאני מכיר; יש כאן מומחים גדולים ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מאוד אוהבת את 'wish you were here'. בדיוק שמעתי את זה שוב לאחרונה, אחרי תקופה די ממושכת, ונזכרתי למה אהבתי אותו כ"כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה בין ''הלוואי שהיית כאן'' לבין ''החומה'', הוא ''חיות'', דיסק קטן וחמוד עם לחנים לא רעים, אך מלים דידקטיות כרגיל של רוג'ר ווטרס. ''החתך הסופי'' הוא לדעתי דיסק זוועתי. אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי אותו מיד אמרתי שזה נשמע כאילו אף אחד מהם לא ממש רצה להקליט את האלבום הזה (חוץ מרוג'ר כמובן), וכל אחד הגיע בתורו, ניגן את הקטע שלו והלך. לאחר מכן התברר לי שזה אכן היה כך. כמו-כן, חסרה עבודת הקלידים המצוינת של ריק רייט (האיש שיותר מכל אחראי לצליל המיוחד של הלהקה), כך שבשמיעה ראשונה זה אפילו לא נשמע דיסק של פינק פלויד. תוסיפו לכל זה מלים ברמה נמוכה מאוד מבית מדרשו של רוג'ר ווטרס (למעשה מאז ''הצד האפל'' היכולת המילולית שלו בירידה קשה. הוא פשוט הפסיק לכתוב שירים והתחיל לכתוב מסרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להרוס לי? כל מה שחשבתי שהוא חלק מהחזון המוזיקלי המכוון באלבום, עכשיו אתה אומר שהוא קלקולים. סתם - תודה על המידע. באמת, אפשר לומר שזה אלבום סולו של רוג'ר ווטרס, עם עזרה ברקע של מייקל קיימן (בקלידים ותזמורת), למרות שהסולואים המעטים שבו מאוד אפקטיביים בעיני. אפשר להגיד שהליווי התזמורתי והקלידי לא מגיע לקרסוליים של ריק רייט (ולא מתיימר לכך, אלא שמח להיבלע ברקע); אבל אחרי שכבר שמענו את כל הפרוגרסיב, מה כבר היה יוצא לנו מעוד כמה הברקות קלידים? העדרם מבליט משהו אחר: את הרגש שווטרס מצליח כן להעביר, בשירתו ובמילותיו, וגם אפקטים מוזיקליים יפים ויחודיים שאינם קשורים דווקא בהלחנה ונגינה וירטואוזיות. המילים? שירה גדולה זה לא, כלומר, היום הן לא יזיזו לי; אבל במושגים של רוק נראה לי שהן עושות את העבודה, כלומר, בגיל 16 הן כן נגעו לי. בכל מקרה, אני לא רואה במה הן נופלות מ"הצד האפל של הירח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מלהרוס לך. כל משאלתי היא שתהנה מהמוזיקה הטובה ביותר. לגבי ליווי הקלידים, אני לא חושב שניתן לכנות את עבודת הקלידים של רייט כהברקות (שים לב שגם לא הבעתי את דעתי על איכות עבודת הקלידים שלו, שאני אכן חושב שהיא גאונית, אלא ציינתי שהוא אחראי לצליל של הלהקה, לטוב ולרע). בכל מקרה, מייקל קיימן(ראיתי איפשהו שהוא נפטר השנה. מישהו יכול לאשר או להכחיש?) יזכר בשל הרבה דברים טובים שעשה (הליווי התזמורתי ב"החומה", ניצוח על התזמורת ב S&M של מטאליקה, עיבודים ללני קרביץ, והרבה פסי קול של סרטים), אך "החיתוך הסופי" לא יהיה אחד מהם. לדעתי לא עובר בדיסק שום רגש, אלא יש ניסיון בוטה להזריק למאזין אינפוזיית רגשות לווריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער קיימן אכן נפטר, בסוף שנה שעברה. הוא היה צעיר למדי, חמישים ומשהו לדעתי. לגבי היתר, מפאת קוצר זמן אומר רק שאני די ממש מסכים עם הערותיך לגבי האלבומים המאוחרים של פינק פלויד. (אגב, עוד מישהו כאן מכיר את Radio KAOS של ווטרס?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"די ממש מסכים"?! כנראה זמנך אכן קצר מכדי להתנסח :) נ.ב. יש לך רעיון מה להביא למפגש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די לגמרי מביך. סליחה. יש לי כמה רעיונות, אבל בוא נדבר במקום אחר? (בדיון ההוא, בדואל... עוד מעט אשלח גם מס' טלפון למי שאישר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר, לצערי. זה מה שקורה לאנשים שלוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אתה חושב שיש קשר בין Radio KAOS (נדמה לי שזה אות הקריאה של איזו תחנת רדיו ציבורי), לתקליט רדיו בלה-בלה של החברים של נטשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי רק הרעיון של תקליט-שהוא-כאילו-רצף-שידורים-ברדיו. מוזיקלית, אני לא רואה קשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה מוזיקלית (לדעתי) זה ממש לא האלבום הכי מוצלח שלהם (מלודיה מאוד פשוטה שחוזרת על עצמה לאורך הדיסק). לא שהוא לא נעים לשמיעה (להיפך, בהנחה שאין לך אלרגיה לקולו של ווטרס, יש שם דברים מעניינים ואני תמיד מקבל צמרמר מהסקסופון שמשתלב עם "Hold on to the dream"), אבל הוא לא מחדש או באמת מעניין מן הבחינה המוזיקלית (בטח שבהשוואה לאלבומים הקודמים). אני אוהב את הדיסק בגלל הנושא שהוא עוסק בו (שהוא אוניברסלי למרות הקונטקסט המאוד אנגלי של האלבום) והאווירה שהוא יוצר. בקיצור, רק אם פסיכודליה, פאתוס אנטי מלחמתי, אובדן, WWII, פוליטיקה אנגלית משנות ה-70 (שרלבנטית גם אצלנו היום), אימאג'ים אפוקליפטיים והומור שחור זה דברים שיכולים לדבר אליך. אם לא1 - look elsewhere :) ________ 1 כמו ששאלו אותי אתמול, כששמעתי בכלל דיסק אחר של להקה אחרת: "אין לך משהו שמח לשמוע?"2. 2 לקח לי מספר דקות מתסכלות להצליח למצוא משהו שעונה (בערך) על הבקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ולירדן. אני אנסה אותו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |