בתשובה לאב מאמץ, 10/06/04 20:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל נתונים: אתה מדבר על המתנה של 5-7 שנים בארץ. מכיוון שנתוני משרד הרווחה מדברים על 130 ילדים שנמסרו לאימוץ השנה, אפשר לומר כי מספר הממתינים בארץ הוא כ-800. מה היחס, להערכתך, בינם לבין "מאמצי חו"ל"? חוץ מזה, האם יש הרבה מועמדים לאימוץ הנדחים על ידי השירות? [הנתונים, לפי בירור שלי: ישנן תשע עמותות: טף, הומניקט, עתיד הילדים, הילד הצוחק, דניס, יד לילד, מזל, בר-אור ואנוש. הגדולה בהן, טף, ביצעה כ-400 אימוצים, כך שניתן להניח שבסיכום כולל מספר אימוצי חו"ל גדול מאימוצי ישראל. השאלה היא, בכמה?] ושאלת תם: מה זה משנה אם התינוק אינו רשום כיהודי? כדי להבהיר: אני לא שואל רק כדי לדעת אלא כדי להבין איך הדברים משליכים על טענותי הקודמות. ובמיוחד: א. מספר המחכים לאימוץ והיחס בין אימוץ חו"ל לאימוץ ישראל מגדיר את מידת ה"לחץ" המופעל על המערכת בארץ. ב. מאחר וידוע כי כל מועמד לאימוץ חו"ל באמצעות העמותות לאימוץ בין-ארצי חייב לקבל אישור מטעם השירות למען הילד, אם ישנו מספר נדחים גדול יחסית, הדבר יוצר לחץ מהותי לשירותים בלתי חוקיים לאימוץ חו"ל. ג. ובנובע מהסעיף הקודם: אם ישנו לחץ כזה, מאחר וידוע כי המחיר הכולל של אימוץ הוא בין 15 ל-20 אלף דולר, אפשר יהיה להעריך את עוצמת התמריץ לפעילות בלתי-חוקית או נושקת לבלתי חוקית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |