|
באינתיפאדה הראשונה עברנו לדירה חדשה שעדין עבדו בה פועלים ערבים. היתה לנו בועה של אמון בתוך כל הזוועה.(עכשו חוששני לא היתה מתקיימת בועה כזאת). הם שמו אצלי במרפסת את כלי העבודה הגדולים שלהם כולל מקדחות אימתניות והיו באים כל בוקר לקחת אותם ואח"כ להחזיר. במשך חצי שנה נכנסו ויצאו ולא שברו אפילו מרצפת אחת. אחד הפועלים תיקן לי באופן פרטי כל מיני פגמים בדירה והייתי משלמת לו 20 ש"ח בדרך כלל על העבודה (מחיר הוגן לחלוטין). הוא היה בחור גבוה ורזה וגם נחמד. ואסור היה לגלות שהוא מתקן לי כי אז הקבלן (המעביד שלו - גם הוא ערבי) היה לוקח לו חלק מהתשלום שאני נתתי לו. יום אחד תיקן משהו וכשהמעביד נכנס במפתיע קפץ אל מאחורי גדר נמוכה בתוך הבית (קשה להסביר אבל בעצם התפקענו אח"כ מצחוק). מרוב שחיבב אותי הציע לי עזרה בבניית הסוכה. אמרתי לו: עד כאן. את הסוכה אני בונה בעצמי בתוך חצי שעה. וכך היה. בכל זאת היה קטע קצת עצוב. הוא סיפר לי שמוצא משפחתו מדיר יאסין. לא ידעתי מה להגיד לו ושתקתי. אחר כך שאלתי אותו אם הוא עויין יהודים וענה לי שלא. מענין מה איתו עכשו. בעצם אני מעדיפה לא לחשוב על זה.
|
|