בתשובה לדורון יערי, 09/06/04 14:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא האם יש להורים הזדמנות לטעון שההסכמה נתנה תחת לחץ, איומים, חוסר ידע וכו'. לעניין זה, לדעתי הזמן של 6 חודשים הוא קצר מדי. עד ללידה לא ניתן כלל לותר על הילד, הוא "דבר שלא בא לעולם". לאחר הלידה יש זמן של חודש חודשיים שהוא מאוד רגיש. אז ההורים צריכים להבין מה קרה להם, לפנות ימינה ושמאלה לעזרה ולהגיע לבית משפט. אגב, לפי הפרסומים הם פנו לבית המשפט כשהילד היה בן חודשיים. זה נוגד פרסומים אחרים כך שאיני יודע. הזדמנות ערעור זאת, שלא מיועדת לחרטה אלא לטענה שהילד נמסר בטעות או תחת לחץ, צריכה להיות בלתי תלויה לחלוטין באיפה הילד נמצא או כמה זמן הוא נמצא שם. בית המשפט צריך לבדוק את הנסיבות ולהחליט האם היתה טעות. אם הנסיבות למסירה היו פסולות הרי שגם אם הילד בן חמש (עם כל הכאב שבעניין) יש להחזיר אותו הביתה, כי אנחנו לא מדינה של חוטפים. אסור שלמאמצים יהיה כל מעמד בעניין בכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לנתק ילד בן חמש מהמשפחה היחידה שהוא מכיר כמשפחתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוצאתו מידי הוריו היתה ברמייה או חטיפה אז כן. עם כל הצער שבדבר. ראוי שזה לא יקרה ושכל ההליכים יהיו מאוד מהירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התינוק שמדובר עליו לא נחטף. לא ידוע לי על מקרים של חטיפת תינוקות שארעו בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה את ברונקה המסכנה. וטעות ורמייה הם גם בעייה. לא ראוי שיקחו ילד מאמא שלו בגלל טעות. בא נקח מקרה תאורטי: האמא (חד הורית בת שמונה עשרה, משפחה מסורתית) שנמצאת במצב מאוד קשה אחרי לידה מוחתמת על טופס ויתור על הילד בחושבה שמדובר על חתימה על קבלת מענק הלידה. למחרת היא מבררת איפה הילד אומרים לה שהוא בינתיים במשפחתון עד שהיא תרגע. לאחר שבועיים היא הולכת לעובדים הסוציאליים ומבקשת את הילד ואומרים לה - לא רצית אותו הוא נמסר לאימוץ. האמא ממררת שבועיים בבכי וחוזרת לדרוש את הילד. אומרים לה שהאימוץ סופי ואין מה לעשות. אומרים לה - ויתרת, בית משפט פסק, תתחתני ותעשי עוד עשרה ילדים. לאחר 4 חודשים היא במקרה פוגשת עורך דין (היא לא מסתובבת בחברה הגבוהה) ומספרת את סיפורה. העורך דין מזדעזע ועוזר לה לתבוע את הילד. רשויות הרווחה, בהגנה על הילד, סוחבות את העניין ובגיל 8.5 חודשים זה מגיע אל השופט. מה אתה פוסק? טובת הילד או טובת החברה? אני פוסק כאן ללא היסוס שטובת החברה קודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה כאן זה לא מצב שהאם חתמה על הסכמה לאימוץ בלי לדעת על מה היא חותמת. היא חתמה על הסכמה לאימוץ וגם על הצהרה שיקרית שאינה יודעת מיהו האב (כך שהאב לא יכול היה לערער על החלטתה), התחרטה אחרי חודשיים אבל לא טרחה בעניין ורק אחרי שחידשה את הקשר אם האב, נולדה התביעה. על פי ynet (שאינני יודע עד כמה הוא אוביקטיבי בעניין), התביעה התבססה על פירצה בחוק, כלומר גם אם החלטת בית המשפט על פי החוק תהיה להחזיר את התינוק לאם הביולוגית (למעשה לאב כשהאם מורשית לחיות עימו ולהשתתף בגידול הילד), לא מדובר במצב תקין וסביר שהחוק יתוקן במהרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא צריך להחזיר את הילד לאם אלא לאב. כדי לשלם מזונות היו מוצאים אותו טוב מאוד. שימצאו אותו כדי לתת לו את הילד. ייתכן שלאם לא מגיע, אם אלו העובדות, זה דורש מחשבה יותר מעמיקה. בעיית האב היא גם קשה. דעתו של YNET ממש לא מעניינת אותי. היא המשך של הלהג הרגשני על טובת הילד, תוך התעלמות מהצד השני. מה לגבי המצב בתגובה 224909? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב הכניס מישהי להריון ונעלם. מה אתה מציע לעשות אם הוא חזר והופיע רק כשהילד בן 5? 10? 78? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. שיבוא לביה''מ ויסביר לאן הוא נעלם. אולי צריך לדרוש מכל אדם שרוצה קשר עם ילדו להיות בקשר עם כל אישה שהוא נמצא איתה. צריך לבדוק את העניין. אם תסכים איתי לגבי מקרה הקצה אוכל להסכים איתך לגבי הרבה מקרים אחרים. החשש שלי הוא שמה שמניע אותך זה ''טובת הילד'' וטובת המאמצים בלי כל התחשבות בהורים. אם זה לא המצב נוכל לדון שנינו מאותו צד על מדיניות נבונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב לא ידע שהכניס מישהי להריון כי המישהי הסתירה ממנו. היא גם הצהירה בפני הרשויות שלא ידוע לה מיהו האב. אני מקוה שנעשתה בדיקת רקמות כדי למנוע אי ודאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא בטוח. חלק גדול מעניין הקיצבאות לאמהות חד הוריות הוא במצבים שבהם לא מצליחים לאתר את האב כדי שישלם גם כשידוע מיהו, על אחת כמה וכמה כשהאם מסרבת לספר מי האב. אני מסכים שהעניין של האב הוא יותר מורכב, הוא לא היה מודע לכך שיש לו ילד ולא נתן את הסכמתו לאימוץ, הרבה גברים במצב דומה היו מאשימים את האם בגניבת זרע ומחפשים דרכים מתחת לאדמה כדי להתחמק מאחריות כלכלית ואישית על הילד. בכל מקרה על סמך הנתונים הדלים שנפרסו כאן, הרושם שלי הוא שהעוול שנגרם לו אם לעולם לא יראה את הילד, עדיין קטן בהרבה מהעוול שמבקשת התביעה לגרום למשפחה המאמצת ולילד ולכן לדעתי אין זה מוצדק שהילד ימסר לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהגענו לנקודת הבנה ואי הסכמה. אני חושב שהבעתי את דעתי וקבלתי הרבה חומר למחשבה. אשמח לענות אם יש לך שאלות נוספות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרי קצה תיאורטיים לא מוכיחים הרבה. למה מישהו יחתים אותה במרמה על טופס אימוץ? העובדים הסוציאליים (לפחות אלה שאני מכיר) לא מקבלים שוחד, ואין להם אינטרס לחטוף תינוקות מבתיהם. אם רשויות הרווחה "סוחבות" את העניין במשך חודשים ארוכים, כי אין להם שום דבר מעניין יותר להרוג איתו את הזמן, טובת החברה לא דורשת את הוצאת הילד המאומץ ממשפחתו החדשה, אלא את שליחת האחראי על רשויות הרוחה לבית סוהר לתקופה של שמונה עשרה שנים, עד שהילד יהיה בגיר ויוכל לסגור איתו את החשבון באופן פרטי ובלי לערב את הרשויות. בקיצור, אני לא בעד זה שילדים קטנים ייעקדו למען "טובת החברה", ואני מאמין שהפושעים הם המבוגרים, והמלחמה בפשע צריכה להתנהל נגדם ולא נגד הקורבנות. ילד שנחטף בידיעת ההורים המאמצים, הוריו המאמצים פושעים, יש להעמידם לדין באשמת חטיפה ולקחת מהם את הילד, כיוון שהוא לא יוכל לגדול בתנאים סבירים בביתם, מאחר וממילא הם לא יהיו בבית אלא בבית-הסוהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית. ובעצם אמרת הכל. כל עוד ההורים המאמצים אינם אשמים אתה כנראה רוצה שהילד יישאר אצלם. מרחק רב מפריד בינינו. אני מניח שגם את ברונקה היית משאיר בארץ. צר לי. הטענה שלך היא (כפי שאני מבין אותה) שטובת הילד להיות עם מאמציו היא כה מוחלטת שהיא גוברת על כל עוול שנעשה כלפי הוריו. אני לא חושב שזה נכון, ולא מוכן לוותר על תיקון העוול גם במחיר פגיעה מסויימת בילד (ומי יודע אם הפרדתו מהוריו היא לא פגיעה יותר חמורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוריה המאמצים של ברונקה כנראה ידעו שהיא חטופה, ומקומם בבית הסוהר. אם הם לא ידעו, אבל היא באמת נחטפה, יש כאן בעיה שאני לא מסוגל להכריע בה מפאת היותי מעורב מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הדילמה, אין פיתרון למקרה שתארת וצריך להמנע ממיקרם כאלו ולודא שהורים שחותמים על הסכמה לאימוץ יודעים שהם חותמים על הסכמה לאימוץ (למשל, לתת מספר פגישות עם עובד סוציאלי שילוה את ההורים לפני ואחרי המסירה, לחייב שהחתימה תתבצע לא בימים הראשונים שלאחר הלידה אלא רק אחרי שההורמונים מתאזנים, השפעת חומרי הטשטוש פגה וחלק מהכאבים עוברים ולחייב נוכחות של גורם נוסף במעמד החתימה שיאשר שהוצגו בפני האם כל האפשרויות שעומדות בפניה והיא בחרה באימוץ באופן חופשי). אין לי תשובה למה צריך יהיה להיות החלטת שופט במקרה כזה (גם הסיפור אינו ממש מפורט, חסרה עידות של מי שהחתים אותה ועוד כמה פרטים) אבל אני לא בטוח שהעוול שנעשה לאם הביולוגית מצדיק את העוול שיגרם לתינוק ולהורים המאמצים במקרה שיוחלט להחזיר את הילד אליה. הטענה ''לא ידעתי על מה אני חותם'' היא בעייתית כשמדובר בחיובי אשראי ועל אחת כמה וכמה תהיה בעייתית בהליכי אימוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנו מסכימים. אני רק חושב שההסטריה לגבי הפגיעה בהורים המאמצים ובילד היא מוגזמת, בעוד ממעטים בפגיעה המוכחת בהורים הביולוגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי יולדות רבות מאוד בימי חיי, מתוכן גם כמה וכמה בנות שמונה עשרה, ראיתי את כל המצבים האפשריים, ועדיין לא ראיתי יולדת שתהיה מטושטשת או כואבת או לא מאוזנת הורמונלית עד כדי כך שתחתום על טופס ויתור בחושבה שמדובר על טופס מענק לידה. ליתר דיוק - יולדות שמצבן היה כל כך חמור היו מכורות לסמים קשים, וגם אני הייתי חוששת למסור לידיהן את תינוקן. היית צריך לראות מקרים כאלה כדי להבין על מה אני מדברת. ראיתי גם לא מעט עובדות סוציאליות עד היום, ואף אחת מהן לא היתה מרושעת וערמומית עד כדי כך, להחיתם בעורמה על הטופס הלא נכון. הרי היא צריכה גם לחשוב על המשך העבודה שלה, ולא היתה רוצה להיות מפוטרת ומסולקת בבושת פנים. אפילו מקרה שהוא תיאורטי ומוצהר (בתגובה אחרת שלך) כ''מקרה קצה'', צריכה להיות בו, לטעמי, טיפ-טיפה של הגיון. באחת מתגובותיך אתה גם מדבר על ''הלהג הרגשני על טובת הילד'', וגם בתגובות אחרות אתה מדבר כאילו הילד הוא בכלל לא יצור חי עם רגשות אלא חפץ שיש להעביר אותו לפי ''טובת ההורים הביולוגיים''. אני לא מבינה למה יש לך כזה אנטיגוניזם כלפי ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>אני לא מבינה למה יש לך כזה אנטיגוניזם כלפי ילדים אולי כי אין לו ולכן זה רק דיון סטרילי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טובת הילד הוא נעלם גדול מאוד. איני בטוח שהחברה יודעת מה היא. בהנתן האוסף העצום של מצוקות אנושיות, איני יודע אם יש הרבה מה לעשות בנידון. המקרה התאורטי הוא אכן תאורטי אך מייצג בהחלט מצבים ממשיים מאוד בהם העובדים הסוציאליים מתוך כוונה טובה מחליטים על מישהי שהוא לא ראויה ואז עושים מאמצים רבים כדי להשיג ממנה הסכמה בלחצים ופיתויים כי זו טובת הילד (באמת). לכן צריך רשות ערעור. לחילופין תוציאי ילדים מידי הורים כאלו בצו בית משפט. אבל תחליטו. לא ייתכן שבית משפט לא היה מוציא את הילד מידי ההורים אבל להורים אין זכות סבירה לערער על השגת החתימה שלהם בפיתויים ומצג שווא. סנדו מזור זייף לכאורה חתימות של חבורת מע''צ והפעיל עינויים. זה לא פגע בו כמלוא נימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גדעון הררי ריצה 64 חודשי מאסר, ויקבל 4.5 מיליון שקל" 70 אלף ש"ח לחודש בכלא, לא רע:-) "בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב אתמול (רביעי) את המדינה לפצות את ארבעת הנאשמים בפרשת מע"צ בסכומים כוללים של 12 מיליון שקל. זאת במסגרת הליך אזרחי שהגישו הארבעה נגד המדינה, לאחר שבעבר קיבלו פיצויים בסכום כולל של כ-3 מיליון שקל." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדת סוציאלית שעובדת עם יולדות בבית חולים היא *ממש לא* ניצב סנדו מזור וכל טעות שלה וכל מעשה שלה שלא נובע ממניעים טהורים, עלולים לעלות לה מאוד ביוקר. בכלל, המנהג הזה שיש כנראה לכמה מגיבים פה, לעשות השוואות שבכלל לא קשורות לעניין, הוא מנהג לא בריא ומטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך ''כמה מגיבים פה'', זה בעיקר המגיב שאליו הגבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה את רוצה לאמר. את טוענת שלא ייתכן שעובדת סוציאלית תזייף חתימה? שלא ייתכן שעובדת סוציאלית תטעה? שלא ייתכן שעובדת סוציאלית תפעל ממניעים פסולים? שלא ייתכן שעובדת סוציאלית תעבור על החוק? אם כן, בא נמנה עובדת סוציאלית לראשות מפלגת השלטון היחידה החוקית בישראל ובא לציון גואל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |