|
||||
|
||||
שאלה. מתי פונה השירות למען הילד אם אמהות ובאילו נסיבות הוא מפעיל עליהן לחץ למסור ילד לאימוץ? |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני רק רוצה שתהיה יכולת ערעור לאמהות וידונו ברצינות בטענתן שהופעל עליהם לחץ או שהמסירה נבעה מטעות. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהטענה שלך על לחץ למסירה לאימוץ מבוססת על ידע אמיתי ולא על דיעה קדומה שכל מה שמבוצע בידי ממסד ממשלתי הוא מושחת ורקוב. עד כמה שידוע לי אמהות שמוסרות ילדים לאימוץ עושות את זה מתוך ידיעה ברורה שהעניין אינו הפיך. אם אימוץ יהיה דבר הפיך אימהות ימסרו ילדים לאימוץ הרבה יותר בקלות (אני אמסור את הילד לאימוץ ואחרי שאסיים את התואר אתחרט ואקבל אותו בחזרה. ביביסיטר בחינם לשנה שנתיים. מה רע?). זה רע לילדים המאומצים (גם אם האם הביולוגית לא תנצל את זכותה להתחרט האפשרות הזו תפגע בקשר בין ההורים המאמצים לילדים המאומצים), זה רע לילדים שיימסרו לאימוץ ולא יצליחו למצוא משפחה מאמצת (כי משפחות מאמצות יעדיפו שלא לאמץ בארץ אם לא מובטח להן חד משמעית שהילד הזה ישאר אצלן) וזה רע להורים המאמצים (תחושת חוסר הבטחון וגרוע יותר במקרה שהאם המוסרת תסיים את התואר שלה ותחליט שהיא מעוניינת לקבל את הילד בחזרה). |
|
||||
|
||||
הפעם בית המשפט עומד לצידי. כנ"ל בפעם הקודמת לגבי רוב השופטים, רק שבסוף השופטים בהרכב מורחב השאירו את הילד אצל המאמצים. את דעתי כתבתי בצורה די ברורה ואם יש צורך אפרט עוד. על כן אתעלם מטענות שאינן לעניין. לעניין טיפול בילדים עד סוף התואר יש דבר שנקרא אומנה: תנסה. אולי יסכימו לקחת את הילדים שלך לשנתיים. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
בית המשפט עדיין לא נתן את פסיקתו הסופית והעובדה שהילד עדיין לא נמסר להוריו הביולוגיים מראה שהסיכוי שהפסיקה תתהפך אינו מבוטל. אני מכיר את מוסד האמנה ומכיר ילדים שגדלו בו ומשפחות אומנות שטיפלו דרכו בילדים. עם כל הכבוד לעשיה המבורכת של המשפחות הללו הן לא משפחות אמיתייות (והן לא מתיימרות להיות כאלו) הן יכולות להוות תחליף חלקי עבור ילדים גדולים אבל מצב שבו תינוק גדל במשפחה אומנת שהקשר שלה אליו הוא מוגבל בזמן (ולכן גם מוגבל בעומק) הוא מצב לא רצוי. עדיף שכל ילד שמסיבה כלשהי לא גדל עם הוריו הביולוגיים ימצא במשפחה מאמצת, כך שגם הילד וגם הוריו ואחיו ידעו שהקשר ביניהם הוא לתמיד. ההחלטה למסור ילד לאימוץ היא החלטה גורלית עבור הילד ההחלטה לבטל אימוץ אחרי פרק זמן שבו ניקשר הילד להוריו המאמצים פוגעת בכל המעורבים בעניין. לכן החלטה למסור לאימוץ צריכה להיות החלטה קשה וביטול של הליך אימוץ צריך להיות עניין חריג ביותר, רק במקרים של כשלון קשה במערכת (המשפחה המאמצת מתגלה כלא מתפקדת, מתגלה שהילד נחטף או משהו כזה). להתחרט אחרי שנה כי פתאום היא נזכרה שהיא רוצה להיות אמא לא מצדיק את הנזק שנגרם להורים המאמצים ולתינוק 1. ההצעה שלך לא רק שתמנע מצבים כאלו בעתיד אלא אף תגדיל את הסיכויים שהם יקרו. בוא נכניס כאן עוד עניין. האם הביולוגית במידה שתקבל את התינוק חזרה לרשותה תצטרך להחזיר להורים המאמצים את כל הכסף שהשקיעו בגידולו במהלך השנה שבה שחזיקו בו עם ריבית, הצמדה ופיצוי על עגמת הנפש והזמן שהפסידו כשהשקיעו בטיפול בילד שלא יזכו להמשיך לגדל. 1 אינני יודע אם זה המקרה כאן, אין לי מספיק פרטים. |
|
||||
|
||||
בעצם אני מסכים איתך. לא דיברתי על להתחרט אחרי שנה וזה כמובן לא המקרה כאן. מדובר על אנשים שעשו החלטה על בסיס מידע מוטעה ואנשים מהממסד שעזרו להם לטעות. ייתכן שצריך לעשות נהלים יותר קשוחים להוצאה על חשבון פחות ילדים, ייתכן שצריך לקבוע יותר אפשרויות למסור ילדים לאימוץ נגד רצון ההורים. אסור בשום פמים ואופן לחסום את האפשרות של הורים לערער על עוולה שנעשתה להם. |
|
||||
|
||||
האם ה"אנשים מהממסד שעזרו להם לטעות", הם אותם אלא מסעיף 9 בתגובה 221799? אתה באמת חושב שיש כזה ממסד שמאלני מאורגן שמטרתו היחידה היא לדפוק את הימניים? |
|
||||
|
||||
גם אם נניח שהממסד מורכב ממלאכים, צריך לאפשר לבן אדם לערער בתנאי זמן סבירים. האנשים מהממסד שעוסקים באמוץ לא קשורים לפושעי אוסלו. לא. המטרה היחידה של השמאל ה''מאורגן'' אינה לדפוק ימניים. אבל אם כבר יש כוח ושררה למה לא לנצל את זה לתחביב האהוב. יש אנשים שחימשו ארגוני טרור בידיעה ברורה שהנשק ישמש לרצח מתנחלים. הם לא עשו דבר כדי למנוע מהנשק להרוג במתנחלים, למרות שהם נתנו אותו וידעו שזה יהיה השמוש שלו. ברגותי נדון למאסר עולם, הגיע הזמן שגם הם יועמדו לדין. איני מבין כיצד אתה חושב שמגיע להם חסינות בהנתן עובדות אלו. |
|
||||
|
||||
אתה מציג שתי אפשרויות: 1. המצב הקיים, הורים שאינם יכולים או רוצים לגדל את ילדם יכולים למסור אותו לאימוץ בהסכמה. 2. הרשויות יכולות לקחת ילדים מהוריהם נגד רצונם. להורים תהיה אפשרות לערער על ההחלטה בדיעבד. אני לא מבין איך האפשרות השניה טובה יותר להורים הביולוגיים. נראה לי שהקושי והלחצים הכרוכים בהליך משפטי, שהוא הכרחי לשיטתך, גדולים בהרבה מהלחץ שיכולים פקידי סעד להפעיל על הורים ע"מ שימסרו את ילדם לאימוץ מרצונם. בנוסף, הדבר יגדיל את מספר המקרים שבהם ילד יעבור מצד לצד עם כל הסבל הכרוך בכך לכל הצדדים. |
|
||||
|
||||
אני מחפש קודם כל שוויון והגינות בפעילות השלטון. בנוסף אני מחפש הליך הוגן. 1) היום המדינה כמעט נמנעת מלקחת ילדים לאימוץ נגד רצון ההורים גם במקרים בהם הסיכוי לאומללות הילד גדולה מאוד. זאת בדיוק הבעייה - מדובר תמיד בסיכויים, שכן איש אינו יודע מה יקרה באמת בעתיד. 2) לכן המדינה "משכנעת" אנשים למסור ילדים כשיש סיכוי גבוה לאומללות הילד. 3) לא מדובר על מצב בו אנו מצאנו לילד משפחה יותר טובה. זה אפשרי תמיד, ויהפוך אותנו לחברה לא אנושית. מדובר על מצב בו ההורים (האמא) הם בעלי סיכוי גבוה להיות לא ראויים. 4) ברוב המקרים 98% זה עובד מצויין עם אלו שויתרו והן לא חוזרות בהן. רבים מהן מוחקות את כל העניין, ויהיו שמחות שתיק האימוץ לא יפתח לעולם. 5) מסעיף 4 מוכח שהטענה לגבי הקשר האדיר והבלתי אפשרי לניתוק הוא פשוט שקר. בני אדם יכולים לעבור משברים למחוק ולהמשיך הלאה. הרטוריקה של לא יעלה על הדעת לנתק (מביולוגיים ומאמצים גם יחד) אולי נכונה לחלק מההורים, בעיקר אלו שעושים את עצמם כאלו, אך לגבי הרוב אינו נכון. 6) רוב האמהות הגרועות מאוד לא מוותרות על הילד. ילדים רבים מתגלגלים וסובלים. 7) מה עושים עם אותם הורים שחתמו ואחר כך חזרו בהם? לדעתי צריך לאפשר דיון בנסיבות החתימה ולאפשר פרק זמן לחזרה. החתימה יכולה להינתן תחת לחצים גדולים מאוד ובמצב נפשי קשה. אמנם לא טשטוש של על מה חותמים אלא תלות גדולה בעובדת סוציאלית וחתימה בלי לקרוא מה כתוב (מקרה קיצוני). חתימה מתוך ייאוש בלי בדיקה של אלטרנטיבות (מקרה יותר סביר). 8) בבוחרינו את שיטת הוידוא של הכוונה הרצינית של הויתור עלינו לזכור שהנושא איננו הורים לא ראויים (יש הרבה יותר גרועים שלא מוותרים) אלא הויתור. 9) בנפרד ייתכן לבדוק ולטעון שהורה שיש מעל 90% סיכוי שממילא ילדו יתגלגל בין מוסדות ומשפחות אומנה - שישלח לאימוץ - אולי אימוץ פתוח. 10) הבה נשווה לצוואה. אדם חתם על צוואה. זה לא מונע מיורשיו לפנות לבית משפט ולטעון שהוא לא היה בהכרה צלולה או שהיה תחת איומים. ושם זה רק כסף. פה מדובר על ילד. 11) בקיצור. א) לקיחת ילד הינו מעשה מאוד חזק. להורים יש זכות לערעור תוך זמן סביר ובמקרים קיצוניים מאוד (חטיפה) גם מעבר לכך. אסור ש"טובת הילד" שאיש אינו יודע מה היא, תגבר על הצדק הבסיסי הזה. ב) המצוקות הגדולות של הילדים הינן בעייה גדולה מאוד שיש למצוא דרכים לפתור אותן ומי יודע אם בכלל אפשר. לשכנע את ההורים לשתף פעולה בויתור על הילד (גם באומנה זה חשוב מאוד) זו דרך טובה, אבל אפשר גם לחשוב על דרכים אחרות. ג) העובדה שילד נמצא במשפחה מאמצת אינה סוף פסוק. אני מפחד מלהשאיר ילד אצל משפחות שיוצאות למלחמת עולם על ילד שאינו שלהם. לדעתי יש לבדוק אם הכפיתיות הזאת היא בריאה. היא בטח לא טובה לילד (הכפיתיות, לא המשפחה שיכולה במובנים אחרים להיות מאוד טובה). |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מי מסוגל להחליט על גובה הפיצוי תמורת עוגמת הנפש. כמה שווה עוגמת הנפש של מי שילדו נלקח ממנו אחרי שנה? יש משהו שאולי לא ברור לאנשים מבחוץ: תוך זמן קצר מאד אחרי האימוץ היחס הנפשי שמתפתח אל הילד הוא כאילו זה היה ילדך הביולוגי. מתוקף מצבי המשפחתי אני מכיר קצת יותר משפחות מאמצות מהאדם הרגיל, ואני מעיד גם מנסיונן של משפחות שיש להם ילד ביולוגי וילד מאומץ, שאין הבדל ברגש (זה לא המצב אצלי, אבל כאמור זה מבוסס על יידע, לא על ספקולציה. יידע אנקדוטלי, כמו שאתם אוהבים להגיד, אבל זה יותר ממה שיש לכם.) |
|
||||
|
||||
חשוב לי שתענה על הדילמה בתגובה 224909. אם שם אנו מסכימים הרי שההבדלים בינינו קטנים. אם אינך מסכים הרי שיש בינינו מחלוקת גדולה מאוד. |
|
||||
|
||||
אני לא בקי בחלק הזה, אבל אני חושב שאם נערה בת חמש עשרה נמצאת בטרימסטר האחרון ואין לה משפחה תומכת ויציבה, מנסים לשכנע אותה. |
|
||||
|
||||
כן, אני מניח שבכך מקרה של נערות יולדות יש מעקב של השירות אבל מה קורה לגבי נשים מבוגרות יותר? האם רווקה בת 25 שיולדת צריכה לצפות לביקור של עו"ס? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |