|
||||
|
||||
ובכן, מזומנת לך הפתעה. לבד מאנשים שכתיבה היא מקצועם (וגם שם, לא בכל המקרים) רוב כותבי האנגלית כותבים בשגיאות, כולל הדוקטורים והפרופסורים שביניהם (ומאחר וזהו קהל לקוחותי העיקרי, אני בהחלט יכול לומר שהשוגים הם הכלל ולא היוצא מן הכלל). השונות לכאורה ברמת השליטה בעברית אצל דוברי עברית נובעת מכמה תופעות ייחודיות לישראל: א. אוכלוסיה גדולה מאוד שהעברית אינה שפת אם עבורה. רק כ-3.3 מליון מהיהודים בישראל נולדו בה ורק אצל 1.5 מליון אחד ההורים הוא יליד ישראל. כלומר, פחות מרבע מתושבי ישראל נולדו לבית שהעברית בו היא שפת אם (או, לפי נתוני הלמ"ס, שפת אב). נוסף על כך, צריך לזכור כמעט מליון מהגרים טריים יחסית מרוסיה וכמובן את תושבי ישראל הערבים. במצב זה, רוב מכריע של התושבים מגיע לעברית כשפה נלמדת ונרכשת ושליטתו בה, באופן טבעי, טובה פחות משל דוברי השפה מלידה. ב. השתנות מהירה ודינמית של השפה, המקשה על "השתקעות" נוחה בה. קצב השינוי של העברית הוא כה מהיר, עד שמילונים שגילם שלושים שנה הופכים מוצרים מוזיאליים. התוספות אינן מתמצות רק בהעשרת אוצר המלים במלים חדשות אלא גם לעתים תכופות בשינוי אופני ביטוי ומבנים דקדוקיים. ג. קשיים הכרוכים בהיות העברית שפה הנכתבת מימין לשמאל. אלו יוצרים בעיות בשימוש במוצרי תוכנה או פונטים, למשל, ומקשים על גיבוש תקנים מחייבים לכתיבה בעברית. לדוגמה, העובדה שוורד מתעקשת ל"יישר" מרכאות עבריות (כלומר, להשתמש בתו הלא נכון למרכאות, בשלל שהתוכנה אינה יודעת איך לעשות זאת נכון) יש השפעה על היקף השימוש במרכאות עבריות. משמעות התופעות הייחודיות הללו לעברית היא שקבוצת ההתייחסות שלך שגויה. אינך יכול להכליל בקבוצת ההתייחסות שלך לאיכות העברית רופא עולה מרוסיה, ממש כשם שאינך יכול להתייחס לרופא קובני שנמלט לפני שש שנים לארצות הברית כמייצג של רמת האנגלית במדינה זו. |
|
||||
|
||||
א. אני וכל חבריי נולדנו בישראל, וגם הורינו, ובכל זאת איננו יודעים מתי בא שורוק ומתי קובוץ, ומה ההבדל בין חסרי פ''נ לנחי פ''ע. זו התופעה שבה אני מתמקד, ודבריך (הנכונים) לא בדיוק נתנו לי תשובה. |
|
||||
|
||||
כתבתי תגובה מפורטת והיא הלכה קיבינימט ולכן אקצר. הידע שעומד לרשותם של דוברי לעז אינו רחב בהרבה. רובם יודעים איך להשתמש בשפה בצורה נכונה "בחוש," אך לא יוכלו לפרט את הכללים שעל בסיסם נסמך אותו חוש. לדוגמה, יפני משכיל ירגיש שטקסט אינו נשבר כהלכה, אך יתקשה מאוד למנות את כללי קינסוקו העומדים מאחרי ידע זה. כנ"ל באנגלית, מי שיודע מתי להשתמש ב-whom או האם נכון יותר להשתמש ב-first או firstly, או לפסק טקסט כהלכה לא ידע לציין ברוב המקרים מהו הבסיס הדקדוקי לתחושתו שמשהו "בסדר" או לא בסדר. כך גם בעברית. ייתכן ולא תדע לפרט את כללי חסרי פ"נ, אבל תחוש בנפילת הנון ב"יפול" או "יגע" ולכן תרגיש ש"טבעי" שיהיה דגש בפא או בגימל במקרים אלו. |
|
||||
|
||||
ב"יפול", בה יש הבדל בין פ"א דגושה ללא-דגושה, הדגש "מרגיש" לי טבעי, אבל ב"יגע" לא ממש. אם אני אחשוב טיפה אני אחזור לבניין קל ואזהה שמדובר ב-נ.ג.ע, אבל מכאן ועד לזכור שהשמטת הנו"ן גוררת דגש (תשלום דגש?) - הדרך ארוכה. |
|
||||
|
||||
ככל שזכור לי, זה *לא* תשלום דגש. תשלום דגש זה כשתנועה אחת (קצרה?) הופכת לאחרת (ארוכה?) כ"פיצוי" על כך שדגש, שהיה אמור להופיע באות גרונית, נשמט. לדוגמה - הפועל "תֵּאֵר", היה צריך להיות *"תִּאֵּר", אבל כיוון שדגש באלף אסור, החיריק ב-ת' הפך לצירה. התופעה ב "יגע" היא דווקא היטמעות - ה-נ' (ב "ינְגע") נטמעת ב-ג' שאחריה ("יגְגע") - ומכאן "יגּע". |
|
||||
|
||||
דווקא ב''יגע'' הדגש חשוב - כדי להבדיל מן ''ייגע''. כדאי להתאמץ ולהדגיש את הגימל. |
|
||||
|
||||
וכפי שהמורה יהודית היתה מפזמת לנו: "לפני אל"ף ורי"ש, לעולם תשלום דגש" |
|
||||
|
||||
פזמון שגוי, או לפחות חלקי, כפי שאני מנסה להבהיר לתלמידי חזור והבהר, לרוב ללא ההצלחה. חוקי תשלום הדגש (כן או לא) תקפים רק לענין הדגש התבניתי במערכת הפועל. כאשר מדובר בדגש תבניתי במערכת השם או בדגש המשלים של נפעל - תמיד יבוא תשלום דגש, בכל האותיות הגרוניות. אבל תלמידים נוטים נוטים לשכוח זאת. |
|
||||
|
||||
המילה ''לעולם'' באה רק לפתור את הבעיות כשמדובר באל''ף או רי''ש, לא את כל בעיות השעה. אם אין לך דוגמא נגדית לעניין האותיות האלה, הרי שהמורה צדקה. |
|
||||
|
||||
אכן צדקה, אני אתנצל בפניה. הבעיה עם ססמות חביבות כאלה שהן נוטות לטשטש את מה שלא נכלל בהן.תלמידים שמדקלמים בששון את "פיעל, פועל והתפעל - דגש ב-ע' חוק ברזל" נוטים לסבול מכמה סמפטומים קטלניים: אין להם מושג למה הכוונה ב-ע',אין להם מושג שיש דגשים תבניתיים גם במערכת השם כשמלמדים אותם. תחושתי האישית היא שארגון ססמאי מטשטש את מה שמחוץ לססמות, אף שאין סיבה שזה יקרה. |
|
||||
|
||||
אה, זה היה "*דגש*1 בעין"? אצלנו היו מפזמים משהו אחר. |
|
||||
|
||||
כבר חמש וחצי שנים שאני בודק פעם ביום (פעמיים בסופ"ש) אם הוספת את הערת השוליים 1 החסרה בהודעה, ולמען האמת אני מתחיל כבר לחשוב ששתיקתך בנושא לא נובעת מרצון ליצור פאוזה דרמטית. אני פונה אל ליבך, עשה מעשה ובאר: מה היו מפזמים אצלכם, והאם מחברותיך היו עשויות מפפירוס. |
|
||||
|
||||
אבל החי''ת אינו משתלם... (בכפוף לסייגים של אור) |
|
||||
|
||||
מדוע לא? רק בבניינים הכבדים אינו משתלם. במקרים אחרים - כן. |
|
||||
|
||||
הוא אשר אמרתי - כפוף לסייגים שהעלית. |
|
||||
|
||||
חפשי לפי Kinsoku. אלו כללים הקובעים אילו תווים אינם יכולים לבוא בראש שורה. לדוגמה, תווי קטקנה או הירגנה קטנים. |
|
||||
|
||||
כבר חשבתי שהבנתי, ואז הגיעו תווי קטקנה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |